חלטורה. אין מילה אחרת לתאר את מה שהתרחש בשבועות האחרונים, ועוד יותר בשבוע הזה, בתהליך גיבוש תקציב המדינה לשנת 2026. החלטורה התחילה בחודשים ארוכים של אי מינוי ראש אגף תקציבים קבוע באוצר והגיעה לשיא כאשר חוק ההסדרים חסר הבשורה ממש פורק שלב אחרי שלב עד שנותר השבוע כמעט עירום ועריה.
מלכתחילה היה התקציב לשנת 2026 נטול כל מנועי צמיחה, בלי שום עדיפות לפרויקטים חיוניים כמו המטרו והשקעות ענק שדרושות במדע ובחינוך. במקום זה קיבלנו כספים קואליציוניים שחולקו בנדיבות למי שאינם לומדים לימודי ליבה וכספים להילולת מירון. ואז הגיעה באמצע השבוע ישיבת הממשלה המוזרה, שבה התברר עד כמה נתניהו בכלל לא סופר ממטר את מי שאמורים היו להכין תקציב עם בשורות, ובראשם שר האוצר ואגף התקציבים.
ראש הממשלה קבע שהתוספת לביטחון תגיע לכמעט 50 מיליארד שקל והורה להשליך לפח את רפורמות הדגל של שר האוצר סמוטריץ' ובראשן רפורמת החלב והטלת מס רכוש חדש על קרקעות. אפילו המס על הסיגריות האלקטרוניות עף מחוק ההסדרים הריק מתוכן. איך אמר יורם ארבל? ככה לא בונים חומה — ובמקרה הזה ככה לא בונים תקציב מדינה, אחרי שנתיים וחצי של מלחמות.
