זאת הפעם השנייה בחמשת החודשים האחרונים שארטיום דולגופיאט מוחק מלוח השנה שלו תחרות שהיה אמור להשתתף בה. אחרי שבאוקטובר המתעמל לא יצא לאליפות העולם באינדונזיה בשל אי מתן ויזות לנבחרת הישראלית, הפעם המלחמה בין ישראל לאיראן משאירה אותו בארץ.
האלוף האולימפי ממשחקי טוקיו 2020 ומדליסט הכסף מפריז 2024 כבר התחיל את עונת 2026, ולפני כשבועיים זכה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע בתחרות גביע העולם שנערך בעיר קוטבוס שבגרמניה. ביום שלישי הוא היה אמור להמריא לבאקו, לתחרות השנייה בסבב, אך סגירת השמיים לא אפשרה לו להמשיך בשגרת התחרויות. בגביע העולם המתעמלים צוברים נקודות חשובות, שעוזרות להם להגיע לאליפות העולם.
גם על אימונים סדירים אין מה לדבר בינתיים. אולי ההקלות בפתיחת המשק יאפשרו אימון אחד ביום, אך המתעמל ממכבי ת"א יודע ששמירה על כושר במצב הזה קשה מאוד, בטח כשיריביו מהעולם לא רק מתאמנים כמו שצריך, אלא זוכים לנסות את התרגילים החדשים שלהם בעוד תחרויות. בסוף מארס תיערך תחרות נוספת בסבב, בשטוטגרט, ודולגופיאט ינסה לזכות שם שוב בזהב. אם המצב יאפשר זאת, כמובן.
את השבוע האחרון העביר בדירתו בהרצליה, מודה שהוא לא רגיל לכל כך הרבה זמן פנוי. "קצת באסה שלא מתאמנים, גם שלא יצאנו לתחרות שהיא די גדולה", הוא אומר. "אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, להסתכל קדימה. דיבורים על התקיפה? הם היו כמה שבועות. לא ידענו אם היא תקרה בין התחרויות, בסוף לא הספקנו בגלל שלושה ימים".
אפשר לעשות משהו בשגרה כזאת מוזרה?
"את ההתעמלות עצמה לא יוצא לי לעשות. אני כן מנסה לשמור על כושר, עושה תרגילים בבית, אימוני כוח ונוסע לפיזיותרפיה".
לא מפחד מהטילים?
"לא מאוד מפחד, לא היו פה נפילות. מדובר בעשר דקות נסיעה".
הזמן הזה יכול לעזור בהתאוששות מפציעות?
"כן, אבל אני לא יודע איך זה יעזור כשנצטרך לחזור. אני כבר שבוע לא מתאמן, וזה הרבה זמן מנוחה, לא משנה כמה כושר אני מנסה לעשות. תרגילי הכוח לא מדמים את ההתעמלות, אני לא קופץ, לא נתלה על מתח, מרים את כל הגוף בערך פי שלושה מהמשקל. אלה לא אותם עומסים כמו אימון בחדר כושר".
מה קרה במלחמה הקודמת עם איראן, קיבלתם החרגה לחזור להתאמן?
"גם אז ישבנו שבוע בבית ואחר כך חזרנו להתאמן, יודעים כמה זמן יש לנו לרוץ למקלט לפי ההתראות, שזה גם כמה דקות הליכה. גם שם זה היה אימון אחד בקושי ביום, ואז מהר מאוד הכל חזר לשגרה. אני כבר מחכה לחזור להתאמן".
להיות מוכנים בראש
אליפות העולם, שהיא התחרות הכי חשובה בשנה שבה אין משחקים אולימפיים, היא גם התחרות הנועלת של עונת התחרויות. למעשה, אי ההשתתפות של הנבחרת בה גרמה לסיום שנת 2025 בטעם מר.
"התכוננתי לאליפות מספר חודשים, אימונים מאוד קשים ואינטנסיביים", הוא נזכר. "דפקו לנו ברז. זה היה מעצבן, מעליב. קשה היה לקבל את זה. עכשיו זאת תחילת עונה, התחרויות החשובות שלנו הן באוגוסט (אליפות אירופה) ואוקטובר (אליפות עולם). אני אומר שיש עוד זמן, אבל מצד שני התחרות הזאת שלא יצאנו אליה היא חלק מהקריטריון לאליפות העולם".
גם מקצועית, אין לך אינדיקציה איך ומה לשפר בתרגילים שלך כשאתה לא מתחרה.
"נכון. המצב הזה מוציא לא רק מכושר. למזלי, זכיתי בזהב בתחרות הראשונה אז צברתי את הנקודות שלי, שהן יחסית הרבה ויכול מאוד להיות שהן יספיקו לי. יש עוד תחרויות בדרך, זאת שתהיה בשטוטגרט לא קשורה לקריטריון. התחרות הבאה לזה היא באפריל. אנחנו מדברים על נסיעה לגרמניה, אבל קשה לתכנן בלי שרואים אופק. היינו אמורים לטוס בעוד שבוע למחנה אימונים ומשם להמשיך לתחרות. למחנה האימונים בטוח לא נצא, לתחרות אנחנו 'מתכוננים'. ניקוד נמוך יותר בגלל המצב? מקווה שלא יצאנו מאוד מכושר".
איך הייתה ההכנה עד יום שישי שעבר?
"טובה מאוד. אף אחד לא אומר שהתחרויות הבאות יהיו קלות. אנחנו צריכים להיות מוכנים בראש, זה קודם כל".
מתבאס כשהכל מתבטל
בשונה ממגפת הקורונה, שבה כל העולם עצר בעת ובעונה אחת, השנתיים האחרונות שונות עבור הספורטאים הישראלים. כשהמגפה החלה להיחלש והשגרה נראתה באופק, ישראל הייתה בין המדינות הראשונות לצאת ממנה ובתחום הספורט - לחזור להתחרות, לצד גריפת מדליות והישגים בדרך למשחקים שאירחה יפן. המציאות הביטחונית מאז ה-7 באוקטובר משאירה את הספורטאים בכחול-לבן לא פעם מאחור, ולא מאפשרת להם תנאים שווים ליריביהם בעולם.
"אני מתבאס כשהכל מתבטל", משתף דולגופיאט את התחושות אחרי עוד עצירה של השגרה שבלעדיה הוא לא יכול להיות בין הטובים בעולם. "זה מה שהכי קשה. אני אוהב להציב לעצמי מטרות, להסתכל קדימה על לוח הזמנים שלי, מתי יש לי טיסות, אימונים בחו"ל. פתאום יש דף לבן, לא יודעים מה יהיה. אני כבר יושב שבוע בבית, לא יודע איך אני יכול להתחרות בשטוטגרט ככה. מצד שני, אני יכול לחזור תוך שבוע, פשוט לא בשיא הכושר. אני יודע שהמדינה שלנו עושה משהו חשוב. אני מקווה שאחרי המבצע הזה יהיה קצת שקט לאורך שנים טובות".
באליפות העולם ב-7 באוקטובר היית במצב הפוך, התחרית בתחילת המלחמה ואז נתקעת ולא יכולת לחזור.
"שני המצבים לא טובים. אם הייתי בחו"ל, כן יכולתי להתאמן, אבל הייתי מודאג מאוד מהמצב בארץ, בלי לראות את המשפחה".
נחזור לאליפות העולם האחרונה, איך קיבלת את זה שלא הצלחת לשמור על התואר שלך?
"אני בן אדם קצת אחר, מקבל יחסית מהר בשורות, קשוח עם עצמי. כן לקחתי כמה ימים, כי היה נדמה שהרבה גורמים מנסים לעזור לנו, ונצליח בסוף להגיע. אפילו דיברנו על זה שנגיע בלי אימונים באולם עצמו, להגיע ישר לתחרות. זה היה מקובל, רק שנטוס. היו ימים קשים, כי זאת תחרות השיא של השנה והרגשתי מוכן. היה לי תרגיל חדש, יש חוקה חדשה. היה לי חשוב לצאת לתחרות הזאת. כשהבנתי שלא נצא כבר לא היה לי מה לעשות".
צפית בתחרות?
"כן, והגמרים היו די חזקים, מה שביאס אותי יותר. רציתי להיות שם. רציתי לראות איפה אני עומד עם כל החזקים. 2025 הייתה שנה לא טובה, תקופה רעה לספורט הישראלי. אני מאחל למשפחה שלי ולכל עם ישראל להישאר בריאים, שהכל ייגמר כמה שיותר מהר, שיסתיים בטוב. שכל אחד יחזור לשגרה שלו, ושאנשים יעשו מה שהם הכי אוהבים".
