המטעים של קיבוץ יראון שבגליל העליון מרוחקים 15 מטרים בלבד מהגדר. עצי תפוחים, דובדבנים, אפרסקים ונקטרינות, שמשתרעים על כ-1,800 דונמים. אסף שוורץ (50), מנהל המטעים בקיבוץ, לא הצליח להתפנות אתמול לרגע ממשימת ריסוס העצים. "אם לא עושים את הריסוס הזה, זה מונע מהעץ לפרוח בזמן והכל מתחרבש", הסביר. "אם לא נרסס את המטעים לא יהיה שום דבר על העצים בשנה הבאה, אחרי שנתיים וחצי מאוד קשות פה. לשמחתי הצבא מבין את זה ומאפשר לנו לצאת למטעים בין האזעקות ומטחי הירי".
מתחילת השבוע התחננו שוורץ וחבריו בפני צה"ל, כדי שייתן להם את האישורים לצאת אתמול ולעבוד במטעים הצמודים לגבול. "יש פה כל הזמן ארטילריה מעלינו" סיפר שוורץ. "ירי של טנקים, מסוקים ומטוסים. הרבה פעמים במהלך היום יוצא לנו לנסות להסתתר מתחת לעצים כאן".
2 צפייה בגלריה
"קשה לקום מוקדם לחליבות, אחרי לילה של אזעקות". הרפתנים בקיבוץ עמיר, אתמול
(אביהו שפירא)
אבל על אף סיכון החיים, חקלאי הצפון נחושים להמשיך לעבד את שטחיהם. "למדתי מהמלחמה האחרונה שאם אתה לא דואג לעצמך ולא דואג שהמטע שלך יעבוד - אף אחד לא יעשה את זה", אמר שוורץ. "אני כבר יודע מה יהיה: יבואו בעוד חצי שנה ממס הכנסה וממס רכוש ויתחילו להתחשבן איתך על מה שלא מגיע לך, ואתה לא צריך לקבל. למשל 200 דונם של מטעי אגסים שעקרנו כי לא יצאנו לעבוד ב-2023–2024. לא קיבלנו עדיין שקל אחד על העקירה. על הצבא אני סומך שישלימו את מה שהם צריכים לעשות, על המדינה הרבה פחות. במלחמה כולם נזכרים בחקלאים ומדברים עליהם ומעריכים, ושבוע אחר כך זה נשכח. אני חושב שהמלחמה חידדה את החשיבות של המחרשה שתעבוד עד לקו הגבול, ותחזק אותו. אנחנו מרגישים שאנחנו קו הגנה וזו העבודה הציונית שלנו, ואנחנו גם מספקים את תוצרת המזון למדינת ישראל. אנחנו האסם של המדינה. הייתי שמח אם גם מדינת ישראל הייתה מבינה שהחקלאים לא באים לעשוק אף אחד אלא להתפרנס בכבוד. צריך רק להסתכל על השטחים שלנו המניבים והפורחים, לעומת אלה שמעבר לגבול שבהם הכל שחור וחום. אם לא אנחנו פה מחזיקים את זה, השחור והחום ייכנס אלינו".
"שוב לא יפנו אותנו"
ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, הוא חקלאי ממושב רמות נפתלי שבגבול לבנון. "חלק משטחי המטעים בגבול הצפון, וסמוכי הגדר בפרט, נמצאים עדיין בשיקום הנזקים מהלחימה האחרונה", הזכיר אתמול.
בקיבוץ מלכיה, במרחק כמה קילומטרים מהמטעים של יראון, גם עמוס סנה (50) מנסה להקדים את האביב. המטעים מתחילים להתעורר, והזמן דוחק. סנה, דור שני לחקלאים בקיבוץ, זוכר היטב את הימים שבהם המשפחה שלו פונתה לכפר תבור. הם חזרו למלכיה במהלך מבצע "עם כלביא", כשהבינו שבכפר תבור יש יותר אזעקות מאשר בקו הגבול. "ידענו שהמערכה תתחדש פה, על רקע המלחמה באיראן", סיפר אתמול. "האמת? זו הרגשה טובה, כי הגיע הזמן לסגור את הסיפור, שנוכל לחיות פה בשקט לטווח ארוך. אני נולדתי פה במלכיה ומתכוון לחיות פה כל חיי וברור לנו מה אנחנו עושים פה על הגבול ושוב לא יפנו אותנו מפה".
סנה לא חוסך ביקורת על המדיניות הכלכלית: "מוזר לנו איך יש שרי אוצר שמעדיפים את היבואנים והסוחרים שעושים הרבה כסף, ולא את החקלאים שמחזיקים פה את ביטחון המזון. אולי במלחמה הפנימו קצת את חשיבות ביטחון המזון ורואים שהמוצרים שלנו בריאים וטעימים ומפוקחים לעומת מה שמביאים מטורקיה או מאירופה, שאתה לא יודע מה יש בהם. אם הצבא יעשה את מה שצריך מעבר לגבול, נוכל לחיות פה ולשגשג".
גם בעמק החולה מתמודדים עם השלכות המלחמה. "זה לא זר עבורנו לעבוד תחת אש", סיפרה אתמול נעמי קליין, אחת הרפתניות בקיבוץ עמיר. אחר כשנה וחצי של שקט יחסי, בשבוע האחרון המציאות המלחמתית חזרה במלוא העוצמה. "יש פה הרבה אזעקות, מסוקי קרב ומטוסים ורעשים של פיצוצים וארטילריה כבדה" תיארה קליין. "לנו בעיקר קשה להתעורר מוקדם בבוקר לחליבות אחרי לילה של אזעקות". לדבריה המתח הביטחוני לא פוסח על בעלי החיים: "גם הפרות לא נהנות, והסטרס מביא לירידה בכמות החלב וקושי בהתעברות".
ברקע מרחפת הרפורמה המתוכננת בענף החלב, שמאיימת על הרפתות הבינוניות והקטנות. "אני לא יודעת מה יהיה אם הרפורמה תעבור", אמרה קליין. "חקלאות בגבולות זה חשוב מאוד, אנחנו אלו שנמצאים פיזית בשטח ובדיוק כמו בדרום ב-7 באוקטובר - אנחנו אלו שעובדים בגבול. זה לא כיף לחזור למציאות של מלחמה, בטח כשלא התאוששנו מזו שהסתיימה, אבל אני אבל אומרת: תעשו את מה שהכרחי".
"חיזבאללה צריך להימחק"
בקיבוץ אילון, קילומטר וחצי בלבד מהגבול נמצאת רפת "מנור" השייכת לקיבוצים אילון ופלך. גילי שגיא, שמנהל את המקום, אחראי על 1,300 פרות שמייצרות כשמונה מיליון ליטר חלב בשנה. בזמן הפינוי הגדול הוא נשאר מאחור, כשאשתו וילדיו פונו למרחב בטוח יותר. "היינו פה רק אנחנו, החקלאים, והחיילים בכיתת הכוננות. אי אפשר היה לעזוב את הפרות", שיחזר אתמול. "ב'חרבות ברזל' היו פה פגיעות ישירות. אנחנו כבר מורגלים למציאות הזאת, וזה לא משהו ששוכחים כל כך מהר. אבל המציאות עכשיו שונה לגמרי ואנחנו מכירים בכך - הצבא בפנים, מעבר לגבול מלפנים, וחיזבאללה רחוקים מפה ולא מאיימים עלינו כמו שאיימו אז. חיזבאללה צריך להימחק, גם פוליטית וגם מבחינת כוחו הצבאי".
שגיא, שזועם גם הוא על הרפורמה המתוכננת בענף רואה לנגד עיניו את ביטחון המזון הישראלי. "עכשיו, תחת אש, אפשר לייבא חלב מהעולם?", העלה שאלה רטורית. "כדי שהיישובים פה ימשיכו להחזיק מעמד גם אחרי המלחמה, צריך לאפשר לנו להחזיק פה את החקלאות".
