וכך כתב השבוע תא"ל במיל' יואל פלדשו, טייס קרב שפיקד על להק מודיעין ולהק כוח אדם, תחת הכותרת: "מחשבות אחר שיא האופוריה": "דובר צה"ל פותח את תדרוכו הבוקר בתיאור הפלת מטוס מצ'וקמק איראני על-ידי F-35. הוא מספר כאילו הצ'יקמוק הזה איים על פעילות חיל האוויר. זה לדבריו עדות לגבורת הטייסים. כל דבריו שקר", כותב פלדשו, "לא איום ולא גבורה".
"המגישים המשועממים באקרנים ו'המומחים' מטעם עצמם, רובם אומרים דברי הבל, שולפים מהבוידעם טייסים גיבורים מלפני כמעט 40 שנה שיספרו על גבורתם בעולם שנעלם. קרבות האוויר רובם ככולם הסתיימו ב-1982, חיילות האוויר האויבים הרימו ידיים, השקיעו במערכות טילים להגנה אווירית ובטילי קרקע-קרקע.
מה לא עושים כדי להנשים את האופוריה. ואף אחד לא שואל איך תיגמר המלחמה הזו".
עוד הוא כותב, שהאומה הפרסית נלחמה עשר שנים נגד עיראק, והקריבה מיליון מאנשיה לפני שהגיעה להפסקת אש. "מישהו משער שהיא תרים ידיים אחרי שבועיים, חודש? למה, החמאס אחרי שנתיים הרים ידיים? תתחילו לשאול שאלות ופחות להתלהב מחיל האוויר המצוין שלנו", מציע תא"ל פלדשו.
פלדשו מציע חומר למחשבה. לא צריך להסכים אתו, וגם אם מסכימים, זה לא אומר שלא מעריכים את הישגי חיל האוויר. אבל מתנהלת מלחמה שאין לנו מושג מה קורה בה, מה מטרותיה ומה תכליתה. חזרנו לחטא הקדמון של שותפים במלחמה שהוצב לה יעד שאפתני, אולי בלתי ריאלי של החלפת השלטון של למעלה מ-90 מיליון איש.
בכל מדינה נורמלית, יש לממשלה אשראי. הציבור יוצא מהנחה שהיא יודעת מה היא עושה. אבל איך אפשר להגיד את זה על ממשלה שרק לפני שמונה-תשעה חודשים אמרה שאין לאיראן יותר גרעין, שאין טילים, שהכרענו אותה.
ועכשיו אומר ויטקוף, בקולו ובסמכותו, שלפני המלחמה הנוכחית איראן היתה במרחק של שבוע ימים מפצצה גרעינית.
כבר שבוע שמדינה שלמה מתרוצצת בין מיגונים מבלי שיש לה מושג מהי התוכנית, לאן זה ייקח אותנו ומה ייחשב להישג. למשל, האם חיסולו של חמינאי, שבהחלט הצית את הדמיון והלהיט את היצרים, ייחשב להישג גם אם היום יתמנה חמינאי חדש, יותר צעיר ויותר קיצוני. ומה אם חלילה יקרה אסון. משהו שקורה במלחמות, ושהציבור הישראלי פחות ופחות מסוגל להכיל.
והשאלות שתמיד צריך לשאול את עצמנו: כמה יש למלחמה הזאת ולעיתוי שלה הקשר פוליטי. האם מה שמתכנן נתניהו זה לגלוש מגל ההצלחה במלחמה ישר לבחירות? וכמה זה קשור למשפט של ראש הממשלה, שאתמול, בפנייה חסרת תקדים ובמילים שהן לא פחות משערורייה - הגביר טראמפ את לחצו על הרצוג למתן חנינה לנתניהו. את זה, כנראה, נדע רק בשש אחרי המלחמה.
צריך לדבר על זה. צריך לדבר על מכונת הרעל שעובדת כאן במלוא עוצמתה מאז תחילת המלחמה. מכונה שלא רק מגינה על השלטון מביקורות לגיטימיות שלא נראות לה (או לו), אלא גם זקוקה כל העת לחומר בעירה חדש ועוצמתי: פרובוקציות, עלבונות, סרטונים, אנשים שמוכנים ללכת עד הסוף עם הביזוי.
בצד אחד של המכונה מייצרים מלך. לא ראש ממשלה שאחראי למה שקורה כאן, שהחלטותיו יכולות להיות הרות גורל לעמו ולגורלם של מיליוני בני אדם שחיים באזור הזה. זהו מלך. שליט עליון שהכל נהיה בדברו. מייצרים דמות שאסור לגעת בה, שחסינה מפני ביקורת, כשברשתות הבית כל מתראיין חייב קודם כל להלל את המנהיג העליון, כל יריב פוליטי יש לדרוס ולחסל וכל ביקורת כנגד המנהיג מוצגת כבגידה.
מהצד השני, כשברשתות מופיעים סרטונים שמקפיאים את הדם באכזריותם, יש דילמה אם לפרסם אותם כי בכך מעניקים להם את הבמה שהם רוצים. השבוע זה היה הסרטון המחליא של משפחת סיגאווי מפתח-תקווה, שהצטלמה בחולצות כתומות, כשמלפנים הדפס של "FCK קפלן", ומאחור המילים "מתו הנכדים", אלו שאמרה ראומה קדם, שבתה, חתנה ושלושת נכדיה נרצחו ב-7 באוקטובר בניר עוז.
לכל זה מלווות תנועות ידיים מגונות ושתי הנשים הענוגות לבית סיגאווי, מסובבות את אב המשפחה כדי שנוכל לראות את חלקה האחורי של החולצה. את מה חוגגים בני המשפחה לדוגמה הזאת - את הניצחון על איראן או את מות הילדים בעוטף?
הרעל שוטף גם את היריבים, כמו זה ששפך אתמול "הרדאר", אתר של מכונת הרעל, על ראיון של לפיד ב-CNN, כשאחריו סילף בטוויטר את דברי לפיד באופן מגמתי ועלוב.
"בזמן שאני מגן על ישראל, ואפילו מביע תמיכה בממשלה", הגיב לפיד, "בזמן שאפילו לשכת נתניהו מודה לי על עבודת ההסברה, מכונת הרעל ממשיכה עם השקרים והניסיונות לסכסך בין הישראלים בזמן מלחמה. דקה אחר המלחמה תגיע התביעה. חרפה".
ואיך אפשר בלי היועצת המשפטית לממשלה, האויבת האמיתית של ממשלת נתניהו, שכמו שהציע שמעון ריקלין: "אולי צריך לשלוח B52 על הראש של בהרב-מיארה ומערכת המשפט".
בעיצומה של מערכה ביטחונית מורכבת, שום דבר לא מסיט את ראש הממשלה ממטרת העל שלו: הדברת היועצת, ריסוק הכפיפות לשלטון החוק והימלטות ממשפטו. והפעם הטיעון הוא עמידתה במועדים שנקצבו לה על-ידי בית המשפט והגשת תגובתה לבג"צ, בעתירות המבקשות להעביר את השר בן גביר מתפקידו.
עצם הגשת התגובה מוסגרה על-ידי הראש ושופרותיו, כהתערבות פוליטית וכחתרנות תחת רצון הבוחר. מיד הופעל קמפיין מתוזמר שהציג את עצם הפניה לבית המשפט כמעשה עוין, כאילו הגשת תגובה לבג"ץ בזמן מלחמה היא מעשה לא לגיטימי ופגיעה במאמץ המלחמתי.
במקביל, ממשיכים לקדם את ההפיכה המשטרית, החוק לפיצול תפקיד היועצת, קידום הקמת ועדה פוליטית וקידום החוק לחניקת התקשורת החופשית. בחסות המותשות הכללית של הציבור, מנסים להכשיר את דעת הקהל לאי ציות לפסיקת בג"צ אפשרית, להחתים את בהרב-מיארה כבוגדנית, כדי שבעיני למעלה מחצי העם חוות דעתה תהיה שקולה לאפס.
וזו כבר לא מכונת רעל. זו תעשייה שלמה.
