אזעקות, ממ"דים, מקלטים, טילים מהמזרח. הקונספט הזה לא חדש במדינתנו, הוא עשה את הופעת הבכורה שלו לפני 35 שנה, במלחמת המפרץ הראשונה - אלא שאז הטילים לא הגיעו מאיראן אלא מעיראק, והתגוננו מפניהם לא עם שכבות בטון, אלא בעזרת יריעות ניילון שהודבקו עם מסקינטייפ לחלונות וסמרטוטים טבולים באקונומיקה שהוצמדו לרווח שבין הדלת לרצפה.
זה לא היה ההבדל היחיד בין המלחמות. הפעם ישראל פתחה במבצע "שאגת הארי" בצוותא עם ארה"ב, אבל אז ישראל הוזהרה שלא להגיב כדי לא לפרק את הקואליציה של 34 המדינות, רבות מהן ערביות, שגיבשו האמריקאים. זה לא מנע מהעיראקים לשגר לישראל 39 טילי סקאד, מה שהכניס את אזרחי ישראל לחדרים האטומים עם מסכות אב"כ על הפנים ומזרקי אטרופין בהיכון מפחד שהטילים האלה נושאים ראשי נפץ כימיים.
בינואר 1991, כשמבצע "סופה במדבר" יצא לדרך, הספורט הישראלי עצר מלכת כמו כל המדינה. עוד לפני שהסקאד הראשון נחת בשטח המדינה, החליטו התאחדויות הספורט על הקפאה מוחלטת של כל הליגות. הכדורגל הישראלי, שהיה באותם ימים בתנופה של שילוב שחקנים זרים, ספג מכה קשה. הזרים, שחלקם הגיעו רק חודשים ספורים קודם לכן ממדינות מזרח אירופה או דרום אמריקה, לא הבינו את פשר המציאות הישראלית. עבורם, האזעקות הליליות והצורך לרוץ לחדר האטום או למקלט היו סיוט שלא נגמר - ורבים מהם ארזו את חפציהם ועזבו את הארץ. הפעילות הושבתה למספר ימים מחשש להתקהלויות, אבל בהמשך היא חודשה בהדרגה, תחילה האימונים ואחר כך המשחקים שנערכו בשלב ראשון מול יציעים ריקים.
בהפועל באר-שבע מצאו דרך מקורית להתגונן מהטילים העיראקיים. מנהל הקבוצה יוסי אורה, יליד עיראק בעצמו, הצהיר בימים שלפני המלחמה שהוא יתלה באצטדיון וסרמיל פיג'מה עם כתמי עמבה כסגולה נגד הטילים. זה כנראה עבד, כי השחקנים הגיעו כמעט כרגיל לאימונים. "למזלנו היו אז פחות טילים בבאר-שבע, ויותר בת"א ובר"ג", נזכר אתמול אורה. "לא הייתה שום בעיה עם הזרים, הכל היה פיקס איתם. הם לא ברחו מהארץ, והכל היה כרגיל. חזרנו תוך יומיים-שלושה לאימונים. הייתה לנו באצטדיון מנהרה, שהייתה כמו מקלט או ממ"ד, ואמרנו שאם תהיה בעיה נגיע אליה".
"היינו שבורים לגמרי"
נכון לרגע זה, לא ידוע עדיין מה יעלה בגורלה של העונה האירופית של מכבי והפועל ת"א. דרבי היורוליג שהיה אמור להתקיים בשבוע שעבר נדחה, וספק אם הוא יתקיים על אדמת (או יותר נכון, פרקט) ארץ הקודש. מכבי ת"א התמודדה כבר אז עם הסיטואציה בגביע אירופה לאלופות, אבל היא יצאה ממנה למרות הקשיים עם עלייה לפיינל-פור שבו סיימה שלישית. ליל הטילים הראשון תפס את הקבוצה ביוון, שעות ספורות אחרי הפסד כואב לאריס סלוניקי. הקבוצה המריאה לאתונה כדי לחזור ארצה, אבל הזרים דונלד רויאל ואד הורטון ביקשו להישאר ביוון. מכבי ת"א מצאה את עצמה בסיטואציה מורכבת, כשתשעה מ-14 משחקיה בבית הגמר היו עוד לפניה. היו"ר שמעון מזרחי הפעיל את הקשרים שלו בפיב"א והצליח להחליף ביתיות עם הקבוצות שאמורות היו להגיע לישראל, ובסופו של דבר מכבי נאלצה לארח רק משחק אחד בחו"ל. הוא התקיים מול סקבוליני פזארו בבריסל, אחרי שרשויות הביטחון במדריד, פריז, לונדון ואתונה סירבו לקחת אחריות ולארח את הנציגה הישראלית, מחשש להתפרעויות ולפיגועי טרור.
במכבי ת"א ניסו לעשות סדר בכאוס ובמשך חודש וחצי הקבוצה טסה בימי שלישי לאירופה, התאחדה עם הזרים שנשארו שם, התאמנה פעמיים או שלוש בסגל מלא, שיחקה בימי חמישי, ולמחרת הישראלים חזרו הביתה והזרים נשארו בחו"ל. "היינו שבורים לגמרי", סיפר לימים מוטי דניאל. "כולם היו חסרי אנרגיות, במצב רוח ירוד. הרגשתי שאני משחק עם משקולות על הרגליים, כאילו אני לא מסוגל לרוץ, לא יכול לקלוע סל. כולנו היינו במתח ובלחץ, בלי המשפחות. אתה ממריא למשחק, ומחכה רק לנחות כדי להתעדכן ולשמוע מה קרה בינתיים בארץ. הקהל חיכה למשחקים שלנו, כי מכבי ת"א ו'זהו זה' היו היחידים שהמשיכו לתפקד. אבל אנחנו פשוט לא היינו שם, זה לא עניין אותנו".
ואכן, רבים ראו בהופעותיה של מכבי ת"א בימי חמישי הזדמנות נדירה למעט אסקפיזם. ובכל זאת, המשחק בלברקוזן לא שודר בטלוויזיה בגלל שבמגרש הייתה פרסומת לסיגריות, ואת הניצחון הדרמטי בספליט, על אלופת אירופה המכהנת, החמיצו הצופים בגלל אזעקה שנשמעה בכל רחבי המדינה בדקות הסיום והתבררה בדיעבד כהתרעת שווא.
מתוך חמשת המשחקים שנערכו בזמן המלחמה, מכבי ת"א ניצחה בשניים והפסידה בשלושה. עם השגת הפסקת האש, מזרחי הצליח להחזיר את המשחקים לישראל, ועד לסיום נותרו לקבוצה ארבעה משחקי בית רצופים, ואם תנצח בכולם - היא תעפיל ככל הנראה לפיינל-פור. המשימה הושלמה, ואחרי מאזן 6:4 בתום המלחמה, רצה האלופה הישראלית ל-0:4 והבטיחה את מקומה בין ארבע הגדולות באירופה. בכך לא הסתיימו הבעיות, כי משחקי חצי הגמר נקבעו לערב יום הזיכרון, ולמרות שמכבי הצליחה להקדים את משחקה מול ברצלונה (בו הובסה 101:67), הוא הסתיים לאחר שנשמעה הצפירה בארץ. במשחק על המקום השלישי ניצחו הצהובים את פזארו 81:83.
כשהסתיימה המלחמה בסוף פברואר, החזרה למגרשים הייתה מורכבת. הקהל אמנם שב ליציעים, אבל האווירה הייתה שונה - הספורט נראה פתאום פחות חשוב אל מול עוצמת האירועים שעברו על המדינה.
