בשבוע שבו מציינים את יום האישה, אני מוצאת אופטימיות זהירה בחיילות, במילואימניקיות ובלוחמות צה"ל, שכבר יותר משנתיים כותבות באבק שריפה, באומץ ובדם את הפרק הבא של הפמיניזם בישראל.
בתקופה האחרונה אני מראיינת אותן פעם אחר פעם, עוקבת אחר פועלן בהתפעלות, מביטה בגאווה על ההיסטוריה שהן עושות במדים, ויודעת שהן לא יסתפקו בפחות, גם על אזרחי.
כך למשל, במבצע שאגת הארי משתתפות כ-25 מפקדות בוגרות קורס חובלים לצד כ-130 לוחמות ימיות המשרתות על ספינות הטילים. בצוותי האוויר שתוקפים ללא הפוגה בשמי איראן משתתפות כ-30 לוחמות. שלא לדבר על לוחמות היבשה - טנקיסטיות, רבש"ציות, מג"בניקיות, לוחמות-פרמדיקיות ועוד גיבורות שהפציעו במהלך המלחמה. באופן כללי כ-20 אחוזים מצוותי המילואים שגויסו למבצע הן נשים.
אין נשים בראש הפירמידה
אז נכון שעדיין, כשמרימים את הראש מהסטי"לים ומהטנקים, שיעור הנשים בצמרת המטכ"ל, שלא לדבר על קבינט המלחמה (הוא בכלל ממשיך להתכנס?), נמוך עד כדי להכאיב. אבל הצבא הוא רק מיקרוקוסמוס. גם באזרחות אין כמעט נשים בראש הפירמידה, למשל בתפקידי מנכ"ליות במשרדי הממשלה השונים, בתפקידים בכירים בשירות הציבורי, בראש החברות במדד תל-אביב 35, או בצמרת המפלגות.
אבל אני מאמינה שזה הולך להשתנות. כאשר הנשים הלוחמות, המילואימניקיות ונשות הקבע יפשטו את המדים, נגלה כולנו איך הן מצמצמות פערים בראבק. אין אפשרות אחרת.
אנחנו נגלה מהר מאוד שהן לא מסכימות להרוויח פחות מהגבר שלצידו הגנו על הבית ועכשיו מתחרה איתן על תפקיד באזרחות. אבל זה לא יהיה רק המאבק של הנשים, וגם הגברים שראו את הנשים הללו במלוא עוזן, יילחמו על זכותן לשכר, להזדמנות ולתנאים שווים, גם אם זה אומר שאתה נשאר בבית לזום עם המורים, והיא יוצאת לעוף על הקריירה שלה.
יש לנו דור נפלא של לוחמים ולוחמות ואני סומכת על הדור הזה שהוכיח לנו שהוא יודע לקום ולהסתער, שיידע גם להסתער על הפערים המבישים בין גברים לנשים שעדיין קיימים בחברה הישראלית, ויסגור אותם סוף-סוף. אני מאמינה שבעקבות המלחמה נגלה את הצעירות והצעירים שלא יסכימו לאפשר השתמטות משירות ויתנגדו לדרישות של מפלגות שלא מאפשרות לנשים לרוץ ולהיבחר ברשימות שלהן, או זורקות אותן לספסלים האחוריים של החיים.
לשלם את המחיר
אני סומכת על הדור הזה ועל הגברים והנשים שבו, שלא יישבו בדירקטוריונים שאין בהם ייצוג שוויוני לנשים, שיעודדו מינוי נשים לתפקידי מפתח ולתפקידים בכירים, פשוט כי הם יודעים מה הנשים הללו שוות. הן הרי החברות הכי טובות שלהם מהמילואים. כן, סוף-סוף גם לנשים הצעירות בישראל של 2026 יש את "החבר'ה מהמילואים".
אבל התפקיד הזה מגיע עם תג מחיר ואנחנו, הנשים, צריכות להיות מוכנות לשלם אותו כדי לשבור את תקרות הזכוכית. הגיע הזמן להסתער גם על אזרחי, למלא את תפקידי החלומות ולדעת שמי שהשארתן מאחור יידע להסתדר. הבית יתפקד, הילדים יסתדרו והיומיום יתיישר לפי התנאים שאתן תציבו. רק תהיו מוכנות לשלם גם את המחירים הכרוכים בכך, והם בהחלט גבוהים מאוד.
