"חוזרים עם התיעוד הזה, מפציצי B2 בשמי איראן", בישרו בערוץ 12 בדרמטיות המפורסמת שלהם. "זה פרסום של האמריקאים שאנחנו נהנים ממנו", המשיך ניר דבורי. "אנחנו נראה את הדבר הזה הולך ומתרחב". יש רק בעיה אחת עם התיעוד הזה: אף גורם אמריקאי לא הפיץ אותו. אבל בהחלט אפשר ליהנות מהפייק המצחיק ולשפוך עליו הררי מילים ופרשנויות. מדובר בתיעוד מתוך משחק מחשב. הגרפיקה המושלמת והצילום הקולנועי לא הטרידו את חדשות 12. כנראה שגם אם הטייס היה טום קרוז היו אומרים לנו שמדובר בעליית מדרגה משמעותית. הנה, ארה"ב גייסה למילואים את הטייס הכי טוב. זה היה אייטם של דקה שלמה שאי-אפשר היה להוריד ממנו את העיניים, פנטזיה מושלמת. הפייק הכי מצחיק שהיה עד כה, אם אפשר לחלק תארים.
כשחיים בפנטזיות של משחקי מחשב, גם פרופ׳ יורם יובל — איש חכם ששווה להקשיב לו וכיף לקרוא את תובנותיו — נופל לשחצנות ולרהב המאפיינים את ערוצי הטלוויזיה. "אני יושב פה ואני מקשיב לכם ואני מתחרפן", אמר לאברי ושרקי בשעות הלילה. "חבורת פרימדונות, מפונקות. צריך לנשק את הרגליים של חיל האוויר. אין מלחמות כאלה, אין צבאות כאלה. מלחמה דה לוקס".
אלפי הצופים שנאלצים לצפות בטלוויזיה בשעות האלה כי הייתה אזעקה צריכים לשמוע שנוזפים בהם כי הם בכיינים. "מלחמה דה לוקס", הוא קורא למלחמה הזו, ספר את זה לפצועים מ"רסיסי יירוט". נאום מביך ומנותק. כבר עדיף לשדר פייק. אבל זו הרוח של חלק מהעם כרגע: להראות אפס אמפתיה למי שמעז להתלונן על "הימים ההיסטוריים" (אותנו לימדו שאת הכסף סופרים במדרגות). אפס אמפתיה לקושי. מעניין מה פרויד ויונג היו אומרים על פסיכיאטר שקורא לכולם בכיינים. הנה דעה לא פופולרית: מלחמה דה לוקס זאת מלחמה שבה האויב נכנע בתוך שעה.
יובל יוכל להתנחם בכך שבערוץ 14 תמכו בו וקראו לראיון "אירוע מדהים". צודקים. "כל הרשת מלאה בפוסטים של בכיינים", אמר תמיר מורג. מקטר וקורא לאחרים בכיינים. כל המהות באולפן של שמעון ריקלין היא לבכות על השמאל שהורס את הכל. ומה יקרה בלעדיו? ימצאו מישהו חדש להתבכיין עליו.
באולפן של ריקלין לא התרגשו מהירי לדרום בסביבות השעה 18:30. ההתרעות רצו על המסך, ובאולפן המשיכו לנפח את השכל על טאקר קרלסון. מה עם מסביר פיקוד העורף? רק ב-18:47 התייחסו לטילים האיראניים, אחרי שהיו אזעקות גם במרכז הארץ. אמנם בצד כתוב בגדול: "יש להיכנס למרחב מוגן עד הודעה חדשה", אבל לפרלמנט של ריקלין הרבה יותר חשוב לפנטז על שטויות. לפחות הוא לא הסתמך על משחק מחשב.
בקטנה
"התחייבנו לעשות מה שנדרש עד שאחרון לקוחותינו בחו"ל ישובו הביתה", בישרו בחגיגיות בפרסומת הדביקה של אל על, עם שיר "מרגש" של חנן בן ארי ברקע. ראוי להוסיף כוכבית שעיצבנה לא מעט ישראלים: הכל, חוץ מלטוס בשבת. אז תודה לחברת התעופה שעפה על עצמה. עושה את המינימום שנדרש ממנה ומתלהבת במקסימום. האם מישהו באמת התרגש מהפרסומת הזו? גם מי שכתב אותה פיהק.
