נבחרת הנשים של איראן סיימה אתמול את משחקה השלישי והאחרון באליפות אסיה באוסטרליה בהפסד 2:0 לפיליפינים. מה יש להן להצהיר במכס? שלושה הפסדים, תשעה שערי חובה לעומת אפס שערי זכות. וזה עוד החלק האופטימי של יומן המסע שלהן.
לפי עדויות שמסרו למשטרה המקומית שתי מפגינות נגד המשטר האיראני, ששהו מחוץ לאצטדיון לאחר המשחק וליוו את האוטובוס של השחקניות האיראניות, הן תיעדו בווידיאו שחקנית אחת שסימנה להן צורה של לב בשתי ידיה, ואילו חברתה לקבוצה שישבה לידה העבירה אליהן מסר שונה לגמרי: היא הרימה בהיחבא את כף ידה מול החלון, קיפלה פנימה את האגודל וקיפלה את ארבע האצבעות הנותרות מעל האגודל, הלוך וחזור. אי אפשר היה לטעות - זה היה הקוד העולמי לאותת כי היא בצרה וזקוקה לעזרה.
"ניסינו לדבר איתן, אבל הן אמרו לנו שהן לא יכולות לעשות זאת כי הן במעקב ויש איומים על המשפחות שלהן באיראן", העידה ארא ראסולי, מהגרת איראנית שצפתה במשחק ועודדה את הנבחרת ללא חיג'אב לראשה, כשהיא מחזיקה בדגל איראני עם דמותו של השאה עליו. "ראינו שכולן כמעט מיררו בבכי כשהן עלו לאוטובוס, וניסינו לחסום אותו כדי שלא יצליח לנסוע, אבל ללא הצלחה".
שחקניות נבחרת איראן נמצאות במצב בלתי אפשרי. לאחר שבמשחק הראשון הן סירבו להצדיע ולשיר את ההמנון האיראני לפני שריקת הפתיחה, הן זכו לביקורות קטלניות בארצן הנמצאת במלחמה, כשחלק מהמבקרים תייגו אותן כ"בוגדות". השחקניות הפנימו את המסר ובשני המשחקים הבאים הן הצדיעו ושרו את ההמנון בצעקה גדולה, אבל הנזק כבר נעשה מבחינתן.
האוסטרלים עומדים בצד
אזרחים אוסטרלים רבים חתמו על עצומות וארגוני זכויות אדם במדינה הגישו בקשות למשרד החוץ האוסטרלי בדרישה שיחזרו על מה שקרה לפני ארבע שנים, כשהמדינה עזרה לשחקניות נבחרת אפגניסטן ולספורטאיות נוספות ובני משפחותיהן להימלט משלטון הטליבאן. הארגונים הללו התריעו כי השחקניות האיראניות עומדות לספוג בארצן עונשים קשים בגין בגידה, ואפילו יכולות להיות נידונות למוות. הבעיה היא שאף אחד לא שאל את השחקניות האיראניות לרצונן. להן ברור שאי-חזרה שלהן הביתה וקבלת מקלט באוסטרליה, היא גזר דין של מאסר, עינויים ומוות למשפחותיהן. הן נמצאות עכשיו על תהום: מצד אחד נהר מלא בתנינים, מהצד השני לבה בוערת. אם יש אללה, הוא יעצור עבורן את הזמן, ידחה את ההחלטה שלהן עד שיעבור זעם, או עד שמטוסי ברית ישראל-ארה"ב יצליחו להחליף את השלטון.
ממשלת אוסטרליה הגיבה בהצהרה לפיה היא "מודעת לרצחנותו של המשטר האיראני ולדרך שבה הוא מדכא את אזרחיו, וכי היא מביעה סולידריות עם העם האיראני, אבל אינה רוצה להתייחס למצב של נבחרת הנשים באופן מיוחד". לא ברור למה תיתרגם הסולידריות האוסטרלית הזו, בעיקר לאור העובדה שגולים איראנים שהיו באצטדיונים העידו שעל כל שחקנית יש לפחות שני שומרי ראש בשירות המשטר. המשימה שלהם הייתה לוודא שאף שחקנית לא תבייש את הרפובליקה האיסלאמית ולא תנסה למצוא מקלט מדיני. עכשיו התפקיד שלהם הוא להחזיר את הנשים למולדת כדי לתת את הדין.
השחקניות עצמן נאלצו לחתום לפני הטורניר על התחייבות כי לא יבקשו מקלט מדיני, תוכנות ריגול הותקנו במכשירי הטלפון שלהן, והן התחייבו לשיר את ההמנון, לחייך ולחגוג בעוצמה כל גול שיבקיעו עבור הנבחרת (מה שאולי מסביר את אפס השערים בטור הזכות).
קולות אחרים באוסטרליה דורשים לא רק את התערבות הממשלה המקומית כדי לאפשר לנשים מקום בטוח שבו גם יוכלו לדבר ללא חשש של מעקב וציתות אחריהן, אלא גם את התערבות של פיפ"א בנושא. לנשים האיראניות יש ויזת שהייה באוסטרליה עד סוף מארס, וארגוני זכויות האדם באוסטרליה דורשים שההתאחדות העולמית תסייע להן להישאר באוסטרליה עד תאריך פקיעת הוויזה, בתקווה שעד אז אולי ישתנה משהו באיראן.
נכון לעכשיו האיראניות עומדות לעלות מחר לטיסה לטורקיה, משם הן תמשכנה באוטובוס חזרה למולדת. הטורניר שלהן הסתיים בידיים ריקות (ומחאה שהושתקה), לפניהן מחכה מדינה שנמצאת כבר תשעה ימים תחת מתקפות בלתי פוסקות של חילות האוויר הישראלים והאמריקאים, אבל אלו, עד כמה שזה נשמע מופרע, אלה הצרות האחרונות אליהן הן צריכות להתייחס.
