הַטִּפְּשִׁים הֵם בְּעָיָה מְאֹד קָשָׁה כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הֵם
לֹא מִתְבַּיְּשִׁים. צָרִיךְ לְהָזִיז אֶת הַטִּפְּשִׁים לַמְרוֹת
שֶׁהֵם מִתְחַפְּרִים וְעוֹשִׂים לָנוּ אֶת הַחַיִּים קָשִׁים.
הֲכִי גְּרוּעִים הֵם הָאֲדִישִׁים. בְּעֶצֶם לֹא,
הֲכִי גְּרוּעִים הֵם הַמַּאֲמִינִים. בְּעֶצֶם לֹא,
הֲכִי גְּרוּעִים הֵם הָעַצְלָנִים, אוֹ הַחֲרוּצִים.
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהֲכִי דָּחוּף זֶה לְהָזִיז אֶת חַסְרֵי
הָאוֹנִים, בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לִי סַבְלָנוּת לְחַסְרֵי הָאוֹנִים,
לִמְרִימֵי הַיָּדַיִים, לִמְגַלְגְּלֵי הָעֵינַיִם.
הַיּוֹם אֲנִי טִפְּשָׁה, אֲדִישָׁה, פַּחְדָנִית עֲלוּבָה,
מִתְחַבֵּאת בַּפִּנָּה, מֻנַּחַת עַל כֻּרְסָא.
בַּחוּץ מִלְחָמָה וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירָה, אֲנִי כּוֹעֶסֶת אֲבָל
בְּכָל זֹאת יְשֵׁנָה שְׁמוֹנֶה אוֹ עֶשֶׂר שָׁעוֹת בִּימָמָה,
אוֹכֶלֶת תּוּתִים וְצוֹחֶקֶת מִבְּדִיחָה.
הֲכִי חָשׁוּב זֶה לְהָזִיז אֶת הַמְּכֹעָרִים,
לְפָחוֹת שֶׁהַשְּׁקִיעָה תִּהְיֶה יָפָה.
