לא סביר בשלב זה להעריך במדויק כמה תעלה למשק הישראלי המלחמה באיראן. ניתן כן להעריך שהכלכלה הישראלית עם כל מגנוני החוסן שלה, תוכל לשאת בנטל הלחימה המואצת לזמן קצר יחסית – לעומת ארה"ב, שמבחינתה מדובר במאמץ כלכלי שולי בלבד.
מכאן שלעומת הממשל האמריקאי, שיכול להרשות לעצמו מלחמה באיראן בעצימות בינונית שתימשך גם עד סוף 2026 או עד בחירות הביניים לקונגרס בתחילת נובמבר הקרוב, האינטרס הלאומי של ישראל הוא להימנע מהתמשכות המלחמה.
עלות המלחמה מורכבת משלושה אלמנטים: הוצאות הלחימה השוטפות, הוצאות השיקום והפיצוי ואובדן התוצר. מודלים באוצר ובבנק ישראל, המתבססים על המבצע הצבאי הקצר – 12 יום בלבד - נגד איראן ביוני אשתקד מעריכים את מרכיב אובדן התוצר במלחמה העכשווית בכ-30 מיליארד שקלים בחודש, ואת מרכיב הלחימה בכ-60 מיליארד שקלים לחודש.
בצירוף שיקומים, מענקים ופיצויים לא מופרך לדבר על עלות לאומית כוללת של הלחימה בכ-100 מיליארד שקלים לחודש של לחימה אינטנסיבית מאוד. עלות בלתי מתקבלת על הדעת: כ-5% מהתוצר המקומי השנתי, לא החודשי. גם אם החישוב מוגזם במאה אחוזים, כלומר כפול מהמציאות שתתפתח בשטח, עדיין מדובר בנטל כבד ביותר עבור כלכלה שהתוצר שלה הגיע בשנה שעברה ל-2.2 טריליון (אלף מיליארד) שקלים שהם 650 מיליארד דולר והגרעון בתקציב ל-4.7% מהתוצר.
ומה לגבי אמריקה? התוצר של המשק האמריקאי הוא כ-31.5 טריליון דולר ותקציב ההגנה השנתי נושק לטריליון אחד. לצורך לחימה באיראן לא גייס צבא ארה"ב חיילי מילואים והמשק לא הושבת. לפיכך העלות של פעילות צבאית אמריקאית רציפה באיראן במשך חודש אחד לא תעלה, ככל הנראה, על 0.07% מהתוצר המקומי השנתי ועל 0.25% מתקציב ההגנה השנתי. סכומים יחסית לא גדולים. אין זה אומר שבסוגים ספציפיים של אמצעי לחימה והגנה לא יכולים להופיע סימנים של מחסור חולף, אך בכוחה האדיר של התעשייה הצבאית האמריקאית למלא במהירות את החסר.
המלחמה באיראן כבר מטלטלת את שוק האנרגיה, כאשר האינפלציה השנתית באירופה ואסיה חזויה לעלות באחוז עד אחוז וחצי, בארה”ב קצת פחות. מושפעים מכך במיוחד מרכיבי סל צריכה יומיומית, המעיקים על משק הבית. להתפרצות אינפלציונית עלולות להיות גם השלכות שליליות על כלל הפעילות הכלכלית שתתבטא בהאטה בצמיחה ואפילו בעלייה בשיעורי אבטלה. וזו כבר מכה לא זניחה – בהחלט לא מבחינה פוליטית. אלו יוסיפו גלי כעס אזרחיים נגד המלחמה וילחצו על הממשלות והממשלים לחדול מהאש.
עם זאת מצבה היחסי של ארה"ב משופר בהשוואה ליתר העולם. במאה ה-21 הפכה ארה"ב ליצואנית של חומרי אנרגיה, נפט וגז טבעי, ולכן כלכלתה תרוויח מהתייקרותם - תמכור לאירופה ולאסיה גז טבעי במצב נוזלי במחירים מופקעים - ולא צפוי לה מחסור באף חומר גלם קריטי.
מכאן שההחלטה האמריקאית על משך המלחמה באיראן תושפע במעט משיקולי כלכלה קצרי טווח והרבה יותר מחזונו לתבוסה "ללא תנאי" של המשטר האנטי-אמריקאי בטהרן. בישראל השיקול הכלכלי חייב להיות אחד המרכזיים בניהול המלחמה: שתהיה קצרה ככל הניתן. להם יש זמן, לנו הזמן בוער.
