שֶׁמֶשׁ וַאֲוִיר נָּקִי, קַרְקַע תַּחַת הָרַגְלַיִם,
גִּבְעוֹל דַּק
שֶׁעוֹד לֹא קָמַל, מַכִּיר רַק אֶת מַגָּעוֹ
הָרַךְ שֶׁל הַטַּל, הָרַע מַגִּיעַ לְפִתְחִי
בְּדוּ-מֵמַד, מְגֻלְגָּל וּמֻדְפָּס. בְּחַלּוֹנִי
דָּם וּצְלָלִים, שְׁקִיעָה נִשְׁבֶּרֶת עַל רָאשֵׁי
הֶהָרִים, יוֹם וְעוֹד יוֹם לְהַמְתִּין
כְּסוּס מְבֹהָל,
כְּעֵגֶל טִפֵּשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לְאָן הוּא מוּבָל.
הִנֵּה רוֹעֵד הָעֵגֶל הַזֶּה בֵּין גַּלִּים קְּטַנִּים,
בָּרִיף, בָּרְדוּדִים,
כַּמָּה זְמַן עַד לַשִּׁבּוּשִׁים
שֶׁיַּגִּיעוּ רָחוֹק, עַד לַנְּשִׁיכוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ עָמֹק,
עַד לַכְּאֵב
שֶׁיַּגִּיעַ סָמִיךְ, עוֹטֵף, בְּקָרוֹב
הִנֵּה
בָּאֹפֶק נִדְלַק הצַּעַר.
