הנה הימור בסיכון נמוך: בסיכום המלחמה הזו עם איראן (וזו ההגדרה הנכונה - מלחמה, לא מבצע, לא פשיטה), יצהירו לפחות שניים מתוך שלושת המנהיגים הרלוונטיים על ניצחון. נתניהו וטראמפ, טראמפ ונתניהו, יגידו שניצחנו, שהוסר איום קיומי, שכל המטרות הושגו ומיגרנו את שלטון הרשע. יכול להיות שגם המנהיג השלישי, החבר החדש במועדון מוג'תבא חמינאי, יגיד את אותם הדברים. מבחינת המשטר בטהרן, שראה במלחמה הזו מלחמת קיום, לעצמו כמובן, חס וחלילה לעם האיראני, עצם שרידותו, אם ישרוד, תהווה את ההישג הנדרש - וכרגע נראה כי ההישג הזה אינו בלתי אפשרי.
הערכות החסר לפני המבצע
נכון לרגע זה, אף אחד לא ממש יודע מתי המלחמה הנוכחית תסתיים. בישראל מבינים שזה יכול להיות בעוד שבועות, כמו שטראמפ הצהיר, אבל יכול להיות גם בכל רגע אחר לפני, כמו ב"עם כלביא" כשהוא הפתיע את ישראל. "בדרך כלל במלחמות יש מטרות ומועד הסיום נקבע או בהתאם להשגתן, או בהתאם לדרישות הסף שנקבעות במשא ומתן עם האויב להפסקת אש", מסביר גורם ביטחוני, "כאן, גם בגלל שלא נקבעו מטרות ברורות, וגם בגלל אופיו של טראמפ, אנחנו לא ממש יודעים. גם העמיתים האמריקאים לא מספרים לנו, ולא כי הם שומרים בבטן - אלא כי גם הם רק מבצעים פקודות ולא יודעים מה יוליד יום". "אנחנו כבר בדשדוש", אומר גורם בטחוני הבקיא בתיאום עם ארצות-הברית. "מלחמה שאין לה יעדים ברורים, ששותפים לה שני צבאות עם מאות מטוסים, מאות אלפי חיילים, גנרלים, טילים ומה לא, אבל רק איש אחד יחליט עבור כולם אם ומתי לעצור ולהכריז ניצחון ובאלו תנאים, הופכת אחרי המכה הראשונה, מוצלחת ככל שתהיה - לדשדוש". ועם הדשדוש מתגלים גם הקשיים: "לא כל מה שצה"ל עושה באיראן הוא הצלחה מסחררת. יש גם קשיים ואי-הצלחות, תקיפות שנכשלות, אתגרים שמקשים על יכולת ההגנה שלנו, הכעס האמריקאי על תקיפת מאגרי הנפט, ועוד", מסביר הגורם.
לפני המלחמה היכולות האיראניות לא הוערכו כראוי במספר גזרות: ראשית, בניגוד להבטחות של ישראל לארצות-הברית, אין מחאה ברחובות טהרן; שנית, למרות הצפי למעורבות של חיזבאללה, נרשמה הפתעה מהיקף המעורבות של ארגון הטרור; שלישית, למרות התחזית שהאיראנים יירו טילים על בסיסים אמריקאים במפרץ, אף אחד בישראל או בארה"ב לא חשב שהם יירו ישירות לריכוזי אוכלוסיה אזרחית ביותר מעשר מדינות, כולל באירופה; ורביעית - התפקוד של המשטר, שהצליח להעביר את ההנהגה מעלי חמינאי לבנו באופן מסודר יחסית.
סכנת האורניום שלא חולץ
הוכחה נוספת לכך שטראמפ ונתניהו שיקרו לציבור במבצע "עם כלביא" נמצאת בדיוק בנושא המרכזי שעולה באין-ספור דיונים בין שני הצבאות, בין הפוליטיקאים הבכירים משני הצדדים ובין הנשיא האמריקאי וראש הממשלה הישראלי: 440 ק"ג של אורניום מועשר ב-60% - רק כפסע מהעשרה קרבית - שמספיק ל-10 פצצות אטום, שככל הנראה קבור בתוך בונקר באתר הגרעין באיספהאן, שהכניסות ופתחי האוורור שלו קרסו אחרי שספגו מטח אדיר של טילי שיוט במסגרת התקפה אמריקאית במבצע הקודם. החומר שנמצא במיכלים לא ניתן להשמדה מהאוויר וצריך טיפול כימי מדויק וארוך בידיים אמינות ומקצועיות, והפצצה יכולה רק לאפשר לאיראנים להגיד שהוא אבד, או לחסום לעולמים גישה אליו.
בחודשים האחרונים איתרו לווייני הריגול האמריקאים סימנים ברורים של עבודות חפירה איראניות משמעותיות במקום וכעת סוכנויות המודיעין האמריקאיות קבעו כי איראן, או פוטנציאלית קבוצה אחרת, יכולה לחלץ את מאגר האורניום המועשר העיקרי של איראן. גורמים המעורים במודיעין אמרו ל"ניו יורק טיימס" כי איראן יכולה כעת להגיע לאורניום. לא ברור באיזו מהירות איראן תוכל להעביר את האורניום, או אם תצליח לחמוק מהמעקב שארצות-הברית וישראל שמו על המקום. גורמים רשמיים בארה"ב אמרו כי לסוכנויות הריגול האמריקאיות יש מעקב רציף על האתר באיספהאן וכי הן יוכלו לזהות ולהגיב לכל ניסיון של ממשלת איראן להזיז אותו. מאגר אורניום זה עלול להוות חלק משמעותי אם איראן תחליט להתקדם לעבר ייצור נשק גרעיני.
אתר החדשות "סמפור" דיווח כי ארצות-הברית וישראל לא ממש סומכות על המעקב ושוקלות לבצע פעולת קומנדו כדי להוציא משם את החומר ולהעביר אותו למקום מבטחים. צעד כזה, אם יבוצע בהצלחה, יהווה פגיעה משמעותית ביכולת של איראן לייצר מתקן גרעיני, אך מילת המפתח פה היא "אם", שכן לפי הדיווח בארה"ב נשקלה אפשרות לבצע את הפשיטה עוד ביוני - אך מפקד פיקוד המרכז האמריקאי פסק נגדה כי מדובר בפעולה מסוכנת מדי עם סיכויי הצלחה קטנים מדי.
מבצע כזה דורש הנחתה של כוח קומנדו בלב שטח אויב, שבוודאי מסומן על-ידי האיראנים כמטרה אפשרית לפשיטה; יצירה של תנאים, שיאפשר לכוח זמן מספק להיכנס ולהוציא את המיכלים, ולסגת משם, כל זאת כשברור שתוך זמן קצר כל העולם יידע על הפעולה.
כל זה לא משפיע על סיפור הונאת הציבור. כל הסכנה באורניום המועשר ריחפה מעל העולם גם לפני מבצע "עם כלביא", ובמידה שווה אחריו. אותו מבצע לא פגע למעשה ב"שפיץ" של פרויקט הגרעין. ב-27 ביוני אשתקד, אחרי שטראמפ אמר שאתרי הגרעין "הושמדו לחלוטין", ונתניהו אמר כי האיום הגרעיני והטילי הוסרו מישראל לדורי-דורות, כשמצעדי הניצחון עוד הלמו באוזנינו כתבנו כאן כי "צריך לומר ביושר, מערבבים אותנו, מטשטשים אותנו, מורחים אותנו - הממסד לא אומר לאזרחי ישראל את האמת. לא על מה שהתרחש, מתרחש ויתרחש בעזה, כשמחיר הדמים שם הולך ומאמיר, ולא על מה שקרה באיראן - הנזק שנגרם שם, הסיכונים שנלקחו בשם כולנו לקראת היציאה למלחמה או הנסיבות שהובילו אליה דווקא בעת הזו, ובעיקר - האם האיום הקיומי שבגינו יצאה ישראל למלחמה פג? האם הוא "סוכל", כמו שאומרים דוברי ראש הממשלה, או רק "סוכל משמעותית", כלומר לא לגמרי, כמו שאומר ראש המוסד?".
חשוב לזכור את ההגדרה של ניצחון אז כדי שלא יערבבו אותנו הפעם. מבצע שייקח לאיראנים את האורניום המועשר עשוי לשנות את פני המערכה, אבל מה אם לא?
הצי האיראני כמשל להתנהלות ארה"ב
למרות שבכירים בממשל בארצות-הברית בילו את השבוע בניסיון להגדיר בצורה צרה את מטרות המלחמה סביב מניעת כל סיכוי מאיראן להשיג נשק גרעיני, הנשיא טראמפ זגזג בין הסברים שונים בתכלית לגבי מה שהוא מקווה להשיג. בהודעתו הראשונה לאחר פרוץ המלחמה, קרא טראמפ להתקוממות המונית באיראן נגד מנהיגי המדינה. בימים שלאחר מכן, לנוכח אפס תזוזה ברחובות ואפס סימנים שהאיראנים אכן פועלים להפיל את ממשלתם, טראמפ אמר דברים מהם עלה כי אכפת לו מעט מאוד מעתידה של איראן לאחר סיום המערכה הצבאית כל עוד זו תיכנע.
מנגד, לדוברת הבית הלבן, כלומר לדוברת של טראמפ, היו מטרות חדות יותר, אך שונות במידה רבה: "הנשיא טראמפ והממשל הגדירו בבירור את מטרותיהם בנוגע למבצע 'זעם אפי' (Operation Epic Fury) - להשמיד את הטילים הבליסטיים של איראן ויכולת הייצור שלהם, להרוס את הצי שלהם, לשים קץ ליכולתם לחמש שלוחים, ולמנוע מהם להשיג נשק גרעיני אי-פעם".
ההתעמקות בגזרה הימית היא המשעשעת ביותר. בחלוקת התפקידים בין ישראל וארצות-הברית בתיכנון נקבע מסיבות מבצעיות שונות שכל הטיפול בצי האיראני יהיה בידי האמריקאים. "הכוחות של ארה"ב השמידו כמעט את כל הצי של איראן", אומר גורם בכיר המעורה בפרטים, "בהחלט מדובר בהצלחה משמעותית, אבל הוספת הגזרה הימית למיקום משמעותי במטרות המלחמה התרחשה רק אחרי ההצלחה. אף אחד, לא בישראל, לא בארצות-הברית, מעולם לא דיבר על הצי כאיזו סכנה לנו או לאמריקאים", הוא טוען. "אז איך פתאום זה מככב? כי לאמריקאים היה הישג חד שיכלו להשוויץ בו, וטראמפ מיומן באיך ליחצ"ן דברים, לכן פתאום הישג מבצעי נכבד, אך שולי, הופך לאחת מארבע מטרות המלחמה, שווה ערך לפרוייקט הגרעין האיראני. זה ילדותי, זה לא רציני וזה בעיקר מראה עד כמה מטרות המלחמה לא ברורות ומשתנות לפי היום, לפעמים לפי השעה", תוקף הגורם.
ככל שחלקו של נתניהו היה משמעותי בקבלת ההחלטה של טראמפ לצאת למלחמה, כך קטן עד זעיר הוא חלקה של ישראל בהחלטה לסיים אותה. אף אחד במערכת הביטחון לא עוסק בקביעת המדדים לניצחון וסיום או בחיפוש הדרך להסכם. ברור לכולם כי העניין כלל לא בידי ישראל, עוד הוכחה לשינוי הדרמטי שעברו יחסי ישראל-ארה"ב מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן ולהפיכת ישראל לכפופה של ארצות-הברית.
כששני היעדים הברורים שהיו באמת יכולים לשנות את פני המערכה לשנים רבות - הרחקת האורניום המועשר מאיראן ו\או הפלת המשטר הולכים ומתרחקים, אם בכלל היו בהישג יד, הכפיפות הזו עלולה עוד להפוך לנטל על מדינת ישראל.
