ונציה, הקיץ האחרון. בעודי חולף על פני וילה מרהיבה מול מעגן הסירות של הלידו, אני מבחין בהתקהלות של עשרות אנשי תקשורת וצלמים בגינת הווילה. כשאני תוהה מה פשר ההתגודדות, השומרים מגלים שלמקום הגיע מי שאפשר להגדיר כאצולה איטלקית: הבמאי ג'וליו ברטלי, הנין של מריו פראדה, האיש שכונן ב-1913 עסק משפחתי במילאנו בשם "האחים פראדה" שהנפיק מוצרי עץ, שנהב, עץ, תיקים וקריסטלים.
ג'וליו הוא הבן של מיוצ'ה פראדה, שירשה את המותג ב-1978 והפכה את פראדה לסמל סטטוס, לבית אופנה שהוא שם נרדף לסטייל וליוקרה. מיוצ'ה היא זאת שהופקדה על העיצוב ויצירת הלוק החדש של בית האופנה, בעוד בעלה פאטריציו ברטלי נטל על עצמו את מושכות ניהול החברה. כיום אימפריית פראדה, שכוללת גם מוצרי קוסמטיקה ובשמים, אביזרים וכן מותגים כמו מיו מיו וורסאצ'ה שנרכש ב-2025, מוערכת בשווי שוק של 13-14 מיליארד דולר. ההכנסות השנתיות מתקרבות ל-7 מיליארד דולר בשנה.
למיוצ'ה ופאטריציו יש שני בנים. לורנצו הבכור בן ה-37 – נהג מרוצים שהחל לעבוד בחברה ב-2017, משמש בין היתר כמנהל בכיר, כראש חטיבת האחריות החברתית בקבוצה ויועץ להוריו בכל הנוגע להחלטות אסטרטגיות. הוא נחשב ליורש האימפריה. ואילו אחיו ג'וליו בן ה-35 בחר להתרחק מהמעצמה בכל מה שנוגע לעיסוקיו: תחילה עסק בשייט תחרותי ובהמשך פנה לבימוי.
לפסטיבל ונציה האחרון התייצב ג'וליו ברטלי עם סרט בשם "AGON" וידע שהוא ייאלץ להתמודד עם שאלות בנושא הייחוס שלו. לאור העניין המרובה בו וההתגודדות סביבו, הבנתי שמן הראוי לקבוע איתו פגישה.
כבר בתחילת המפגש, התייחסנו לפיל שבחצר. "איך אני מתמודד עם שאלות שעוסקות במשפחה שלי? ובכן, אני מתמודד עם כל שאלה באשר היא. כמובן שאני קנאי לפרטיות שלי, אבל אני לא אדם ביישן, ואני חושב שטבעי שאנשים ישאלו אותי על השושלת. אני מבין למה כל עיתונאי שמראיין אותי רוצה לדעת עליה. האם אני אוהב את זה? לא. האם אני חושב שזה רלוונטי? לדעתי לא. אבל אני גם מבין שיש אנשים אחרים שחושבים אחרת. מבחינתי זו כולה המשפחה שלי".
שמתי לב שבקרדיטים של הסרט שלך, פראדה לא מצוינת כלל. ראיתי נכון?
"נכון, כי לסרט אין שום קשר למשפחה שלי".
ואיך מערכת היחסים שלך עם המותג, ההורים ואח שלך?
"יש לנו יחסי משפחה בריאים, גם עם אח שלי וגם עם ההורים. לאורך כל החיים — בין אם בזמן יצירת הסרט שלי או כשניהלתי חברות אחרות, או כשעבדתי באקדמיה ולימדתי בלונדון או לאורך קריירת השייט המקצועית — שום דבר מהדברים האלה לא היה קשור למשפחה. אני פשוט עושה את שלי. משוחרר מהמשפחה. יחד עם זאת מערכת היחסים שלנו טובה. אני מאוד קרוב אליה".
כשאני תוהה איך זה היה לגדול בשבט פראדה-ברטלי, ברטלי ממהר להרגיע את הסקרנות וההתלהבות. "אולי זה יאכזב אותך, אבל הילדות שלי לא הייתה רוויית כוכבים וכוכבות. לא באמת. משפחתי גם מאוד קנאית לפרטיות שלה והחיים כילד לא היו אפופי זוהר".
לא נהגת לבלות בתצוגות אופנה?
"אמממ אולי כילד ביליתי מאחורי הקלעים של התצוגות. אבל בהחלט לא הייתי אומר שגדלתי בעולם האופנה. כן, היה לי מזל שיצא לי לבלות עם כמה אנשים נפלאים בתחומי אדריכלות ואמנות, ולאו דווקא עולם הזוהר עליו דיברת".
במהלך הריאיון ברטלי נהנה להפגין בורות ביחס לנעשה בבית האופנה של הוריו. כשאני מתחקר על התפקיד המדויק של אחיו, הוא מפתיע ומשיב: "אני לא יודע בדיוק מה התפקיד שלו עכשיו, אבל אני יודע שהוא המנכ״ל העתידי בפוטנציה. הוא ללא ספק עובד עם אבא שלי, אבל אני לא חושב שהוא כבר הגיע להיות מנכ״ל".
הוא גם לא מודע לשמלה שלבשה ג'וליה רוברטס בבכורה העולמית ל"האמת מאחורי הרדיפה", במהלך הפסטיבל – שמלה מתוך קולקציית הביכורים של דאריו ויטלה, המעצב החדש של ורסאצ'ה, שעשתה הרבה כותרות. "אני באמת לא יודע על השמלה. לא שמעתי על המעצב החדש וממש לא אכפת לי".
ברטלי גם לא מתרגש מהאירוע הקולנועי הכי מסעיר של האביב המתקרב – "השטן לובשת פראדה 2" – סרט המשך ליצירה בהנהגת מריל סטריפ ואן האתוויי מ-2006, שהעצימה את שם המותג והפכה אותו שגור בפי כל. "בשעתו לא הייתי בבכורה של 'השטן לובשת פראדה' וגם לא אהיה בבכורת ההמשכון", הוא מכריז.
שט מיפן לאוסטרליה
ברטלי גדל באיטליה ולמד אדריכלות בלונדון, אבל נשר בעיצומם של הלימודים, "כי התחלתי לכתוב תסריטים, להפליג ולעשות דברים אחרים. אבל היו לי יחסים חמים עם בית הספר כך שמאז, כבר כמעט 15 שנה, אני שב וחוזר לשם ומרצה על היחס בין עיצוב, תסריטאות ואדריכלות".
את האהבה לקולנוע פיתח ברטלי כבר בנעוריו. "תמיד התעניינתי בצילום, בתמונות ובדימויים נעים. בגיל 12 צפיתי בסרט שגרם לי להבין שעומד מאחוריו במאי. זה היה 'השעה ה-25' של ספייק לי. פתאום ירד לי האסימון וחשבתי שלמי שיצר אותו הייתה נקודת מבט ייחודית. בזמן לימודי התיכון הפכתי באמת לחובב קולנוע".
בדרך להפוך לבמאי סרטים, ברטלי בחר להפליג בימים. "עסקתי בשייט תחרותי בים הפתוח. אפילו באוקיינוס. באחת הפעמים שטתי מיפן לאוסטרליה עם קבוצה איטלקית".
אז לא מפתיע שסרט הביכורים של ברטלי עוסק בספורט. "AGON", שהבכורה החגיגית והמתקשרת שלו נערכה כאמור בפסטיבל ונציה, נקנה להפצה בינלאומית על-ידי פלטפורמת הסטרימינג MUBI. הוא משלב קולנוע תיעודי ועלילתי ומביא את סיפורן של שלוש ספורטאיות – קלעית, סייפת ואלופת ג'ודו, כשהן מתכוננות למשחקים אולימפיים בידיוניים.
"בין היתר רציתי לדבר על כמה ענפי ספורט יותר מוזנחים שמצאתי שהם מאוד מעניינים, וגם לעסוק בהקרבה של הספורטאיות, הנדרשת כדי להגיע לתחרות בסדר גודל כזה. רציתי להכיר את הספורטאיות ולהראות את הספורט עצמו — גם אם מדובר בסוף בפרשנות שלי — כמה שאפשר מדויק וקרוב למציאות".
כששמעתי שאתה עושה סרט חשבתי שהוא בוודאי יעסוק באופנה, ופתאום גיליתי שמדובר בסרט על ספורט.
ברטלי פורץ בצחוק. "ניסיתי להימנע בכל מחיר מהצורך בעיצוב תלבושות. השחקניות לבשו מדים, בגדי ספורט וציוד טכני. ספורט הוא אחד המקומות הבודדים היום שעוד לובשים בו מדים".
"כמובן שאני קנאי לפרטיות שלי, אבל אני לא אדם ביישן, ואני חושב שטבעי שאנשים ישאלו אותי על השושלת. אני מבין למה כל עיתונאי שמראיין אותי רוצה לדעת עליה. האם אני אוהב את זה? לא"
"לא נשען על הרקע שלי"
אחת מכוכבות הסרט היא אלופת הג'ודו האיטלקייה אליצ'ה בלאנדי, מי שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת פריז 2024 וניצחה בגמר את ענבר לניר הישראלית. "מאחר והייתי עדיין ספורטאי חודשים ספורים לפני תחילת העבודה על הסרט, זה הקל עלינו מאוד לדבר. זה היה יותר שיח של ספורטאי וספורטאית מאשר במאי ושחקנית", מספר הבמאי.
אחת הסצנות הטובות בסרט שלך היא סצנת סקס ואוננות, שעוסקת פחות בסקס אלא ברגשות כפייתיים ובניסיון לשלוט בהם. איך ביימת את הסצנה?
"זו שאלה מצוינת, כי היא נותנת לי פתח לדבר על הנושא. אף אחד עוד לא שאל אותי על הסצנה הזו וחיכיתי לדבר עליה כי היא ממש מעניינת. בספורט הגברי המסורתי נהוג לחשוב שאסור לך לאונן לפני תחרות. אצל גברים שורר הרעיון שאסור להוריד את רמת הטסטוסטרון ולכן אסור לאונן. למרבה המזל, בשנים האחרונות הדעות הקדומות על מגדר וספורט סוף סוף מתחילות להשתנות.
"באיטליה, למשל, ואני לא אציין שמות, ספורטאיות אולימפיות חשובות מאוד תמיד היו בצד השני של המתרס בשיח הזה. לטענתן אוננות דווקא מאוד מסייעת ועוזרת להירגע לפני התחרות. אני לא רופא או מומחה בנושא אבל יש ויכוח ושיח בין ספורטאים לגבי אוננות לפני תחרות".
ברטלי מגלה שבצילומי הסצנה המדוברת, הסט היה סגור. "הקדשנו יום שלם רק לסצנה הזו, בזהירות מרבית. עשינו חזרות על תנועות המצלמה ללא הקאסט, כדי לצמצם את מספר הטייקים, ואני חושב שאם השחקנית של הסצנה הזאת הייתה כאן, היא הייתה מעידה שהיא הרגישה מאוד בנוח. האמת שהצילומים עברו חלק. הסצנה הזו הייתה חשובה מאוד מבחינתי, כי המהות היא להדגיש דווקא את הצנזורה: הספורטאית לבושה בזמן האוננות, שקורית באור יום. למעשה עשינו אנטי-פורנו. ביפן, למשל, פורנו תמיד מצונזר. אז הרעיון היה ליצור סצנה שיכולה לגרום לקהל מידת-מה של אי נוחות, אבל בפועל חוסר הנוחות הזה הוא פסיכולוגי בלבד. בראש. כי אין שום עירום".
בסרט אתה גם מדבר על הקושי הכלכלי של ספורטאים. למה רצית לעסוק בכך?
"חשבתי שזה חלק חשוב מאוד בסיפור. ב-90% מתחומי הספורט בעולם, הספורטאים מרוויחים מעט מאוד כסף, למרות שהם חיים באותה הביצה התקשורתית כאילו היו כריסטיאנו רונאלדו או רוג'ר פדרר. אליצ'ה אמנם זכתה באולימפיאדה, אבל עדיין מקבלת משכורת על עבודתה כשוטרת. החיים שלה לא השתנו מבחינת הרמה הכלכלית. באיטליה, צרפת וגרמניה כל הספורטאים המקצועיים שמתחרים באולימפיאדה למעשה נחשבים חובבנים ולא מקצוענים. הם שייכים לאיזו יחידה של הצבא או המשטרה, שמשלמת להם משכורת".
ברטלי מודה שהרקע האמיד ממנו הגיע, נתן לו הרבה ביטחון, וכמובן גב כלכלי. "אני ללא ספק בר מזל ואני לא מנסה להסתיר את זה", הוא אומר בכנות. "אם כבר, אני חושב שיש לי תסביך בגלל המעמד שלי. אני הרבה פעמים לא מרגיש איתו בנוח. יחד עם זאת, אני יודע איך אני מתפקד ואיך אני עובד ואני לא נשען על הרקע שלי. גם הסרט שלי, כמו כל דבר שאני עושה, עומד בפני עצמו. התקציב שלו לא הגיע מפראדה. היו לי שותפים עסקיים אחרים. אני משתדל להתנהל כמו אדם שאין לו את המזל הגדול שהיה לי. אני לא יכול להסתיר או להתעלם מהעובדה שאני אדם ששפר עליו מזלו במונחים של כסף, אבל זה לא משנה את אופן העבודה שלי".
"אני משתדל להתנהל כמו אדם שאין לו את המזל הגדול שהיה לי. אני לא יכול להסתיר או להתעלם מהעובדה שאני אדם ששפר עליו מזלו במונחים של כסף, אבל זה לא משנה את אופן העבודה שלי"
"אני אוהב לעבוד"
ברטלי רב הפעלים והכישורים אף ייסד חברה המתמחה במזון מיובש ומוקפא. "כשעסקתי עדיין בשייט מקצועי, זה סוג האוכל שאכלנו במהלך ההפלגות בים", הוא מסביר את החיבור. "מדובר בתעשייה שאיכות המוצר בה הייתה ירודה ורציתי לעשות שינוי. עשיתי מחקר למשל על הרעלת מזון. באולימפיאדה מקדישים המון מחשבה לעניין הזה. אוכלים המון מקדונלדס, כי מפחדים לקבל הרעלה יום לפני התחרות. ואז התגלגלתי לחשוב על טכנולוגיה של מזון, שספורטאי יוכל לאכול באולימפיאדה כשהוא מנסה 'לאכול נקי'".
אתה ממש איש רנסנס.
"תודה על המחמאה. אני אוהב לעבוד", הוא אומר ומוסיף כי הרצון למצוינות במקביל לעיסוק בדבר שיש לו תשוקה אליו, הוא כנראה המכנה המשותף של המשפחה שלו: "אני יכול לדבר רק בשם עצמי, ואני חושב שאני בהחלט מישהו שמנסה לעבוד מאוד, מאוד קשה ולנסות לעשות את הטוב ביותר שאני יכול. זו משמעת שאולי מגיעה מהמשפחה ואולי מגיעה מהרקע הספורטיבי שלי. ייתכן שנחשפתי בבית לכך שעבודה מתמדת היא משהו נורמלי – זה גרם לי לחשוב שחיים ועבודה הם אותו הדבר".
כשאתה עושה משהו או יוצר, תמיד במוקדם או במאוחר צצים השם וההיסטוריה המשפחתיים שלך. זו קללה או ברכה?
"אני חושב ששניהם. אני מבין את הדעות הקדומות סביב הנושא. אבל באותו הזמן אני לא יכול להתלונן, כי אני יודע שלגדול בסביבה בה אני גדלתי, בהחלט עוזר. היה לי כל כך הרבה מזל והודות לרקע שלי חוויתי חוויות מרתקות והיו לי ההזדמנויות. אז היה לי מזל בכל כך הרבה רבדים, שלעולם לא אתלונן".
