אם הניצחון של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ובהמשך הזכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1977 שמו את כדורסל הגברים של ישראל במפה, כמו שאמר טל ברודי, מה שעשה את העבודה עבור כדורסל הנשים הייתה ההופעה של א.ס רמה"ש בגמר גביע רונקטי ב-1999.
ליליאנה רונקטי הייתה כדורסלנית איטלקייה אגדית, שזכתה עם קבוצת קומנסה מעיר הולדתה קומו בארבע אליפויות והוכתרה ארבעה פעמים כמלכת הסלים של הליגה, כולל משחק שיא שבו קלעה 51 נקודות. בהמשך עברה לשחק בשווייץ וזכתה בשלוש אליפויות, עד שפרשה מכדורסל בשנת 1973 כשהיא בת 45. שנה מאוחר יותר הלכה לעולמה ממחלת הסרטן, ופיב"א החליטה לקרוא על שמה את הטורניר האירופי השני בחשיבותו שיצא לדרך שנתיים לפני כן תחת השם המבלבל משהו "גביע מחזיקות הגביע". בשנת 2002 שם התחרות שונה ליורוקאפ, וב-2011 אליצור רמלה זכתה להניף את הגביע.
ההיסטוריה וההיסטריה
אבל בואו נחזור לא.ס רמה"ש. המועדון הוקם בשנת 1986 על ידי אורנה אוסטפלד, אז שחקנית במכבי ת"א, ועמותת ל.כ.ן ("לקידום כדורסל נשים"), שנוסדה שנה קודם לכן במחאה על אפליית משחקי הכדורסל לנשים במשחקי המכביה ה-12. הקבוצה החלה לשחק בליגה א', עלתה תוך עונה לארצית וב-1990 העפילה לליגה הבכירה. בעונה הראשונה הגיעה לגמר גביע המדינה, ומאז הייתה דיירת קבועה בצמרת ליגת העל עד לעונת השיא שלה, 1998/9, שבה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה (מתוך 6) ובגביע שהשלים עבורה דאבל היסטורי. אבל עוד לפני כן היא עשתה היסטוריה אחרת כשהייתה לקבוצת הנשים הישראלית הראשונה שמגיעה לגמר אירופי, והשנייה אחרי מכבי ת"א בכדורסל הישראלי בכלל.
בדרך לשלב הבתים עברו אוסטפלד והשחקניות שלה את בשיקטאש, ושם סיימו מעל קייטי האיטלקית וטרימאבוס היוונית. בשלב הנוקאאוט הראשון הביסה רמה"ש את פונצ'אל מפורטוגל, ובשמינית הגמר את לייסבה קובנה מליטא. אחרי שעברה ברבע ובחצי הגמר את פרובאנס ובורדו הצרפתיות, חיכתה בגמר יריבה ספרדית, גראן קנאריה. המשחק הראשון נערך ב-24 במארס 1999 באולם צר המידות של מתנ"ס קריית-הצעירים בשכונת מורשה בעיר. מי שביקר באולם הזה יכול להעיד שהדבר האחרון שמתחבר אליו זה צמד המילים "גמר אירופי". ואכן, המאמן הספרדי דומינגו גומס היה בהלם כשנכנס אליו בפעם הראשונה ופלט "האולם הזה נראה לי לא נורמלי". למרות שאת הקבוצה מלאס פלמאס שבאיים הקנאריים, הקרובים יותר לחופי מרוקו מאשר לספרד, ליוו כ-120 אוהדים רעשניים, גם שחקניות הקבוצה האורחת נראו די בהלם בשלבים הראשונים של המשחק.
ארבע דקות מהבאזר האחרון האחרון רמה"ש הובילה בהפרש מבטיח של 20 נקודות (53:73), ו-1,500 הצופים שנדחסו לאולם כבר ראו את הגביע באופק, עוד לפני הגומלין שבוע לאחר מכן. אבל הספרדיות הצליחו לרוץ ל-0:12, לצמצם ל-73:65 ובסיום לרדת מנוצחות ב-7 נקודות בלבד - 79:72. השיא היה קליעה של לורדיי פלאייס מ-9 מטר עם הבאזר, סל שיתברר בהמשך כקריטי ביותר.
בצד הרמת-שרוני בלטה מילה ניקוליץ' עם 29 נקודות, ויקי ג'ונסון הוסיפה 20, אלומה גורן 13, בוני דאב וטלי נוי 8, ואירה חשיבון 1. אורלי קסטן, ששיחקה ולא קלעה, הבטיחה בסיום: "אנחנו ננצח שם וניקח את הגביע", אבל הספרדים היו אופטימיים לא פחות ונשיא הקבוצה אדריאן בניס הצהיר: "נמלא את האולם שלנו ב-5,000 אוהדים וננצח".
כבוד הנשיא צדק פעמיים. הגומלין שהתקיים ב-1 באפריל, במוצאי ליל הסדר, הפך למשחק היחיד בישראל אותו שידרו שני ערוצי טלוויזיה, ערוץ 1 וערוץ הספורט. גם גלי צה"ל ורשת ב' שלחו צוותים למקום המרוחק והיקר. גראן קנאריה נזקקה ל-31 דקות כדי להשיג את ההפרש הרצוי. 10 שניות לסיום, בפיגור 64:54, נוי החטיאה שתי זריקות עונשין. הכדור נשאר אצל רמה"ש, אבל הקפטנית סיגי טרבולסי זרקה אייר-בול משלוש, והגביע נשאר בספרד.
"שילוב נהדר"
נשות רמה"ש חזרו ארצה ברגשות מעורבים, אבל הופתעו מקבלת הפנים ההמונית שחיכתה להן בנתב"ג. "זה היה מטורף, מוטרף, עם המון קהל שליווה אותנו גם למשחק בספרד", נזכרה השבוע אוסטפלד. "הייתה גם אכזבה שהפסדנו בסופו של דבר, אבל זאת הייתה חוויה מטורפת. במציאות שלנו היום, זה נראה כל כך רחוק ולא אמיתי. השארנו מורשת. פתאום מצאנו את עצמנו במוקד ההתעניינות של התקשורת – ראיונות ומצלמות שרדפו אחרינו. בוא נהיה אמיתיים, זה קרה גם בגלל שמכבי ת"א נפלו בשלב די מוקדם של העונה וזה הגביר את תשומת הלב סביבנו.
"הייתה קבוצה טובה, אבל זה לא שבנינו אותה כדי לזכות בתואר אירופי", הוסיפה אוסטפלד. "היו ישראליות טובות, אירופאיות טובות וגם אמריקאיות טובות. זה היה שילוב נהדר, וגם הנסיעות לחו"ל גיבשו אותנו והצלחנו איכשהו להוציא מהן את המקסימום".
ולקבוצה היה גם נשק סודי בדמותו של זופר אבדיה, ששיחק בעבר בקבוצת הגברים של העיר, וגויס כדי לעזור בקמפיין האירופי. "זופי טיפוס מיוחד, מאכער כזה", היא מציינת. "לא סתם הבן שלו דני כל כך מצליח (צוחקת). הוא היה שחקן בכיר, השופטים הכירו אותו, וזה סייע לנו. הוא ליווה אותנו לכל המשחקים בחו"ל. אני זוכרת שאחרי שזכינו באליפות הוא הרים אותנו על הכתפיים כדי שנגזור את הרשתות בקריית הצעירים".
ההווה של רמה"ש פחות זוהר, ולמעשה לא קיים בכלל. לפני שש שנים אוסטרוביץ' ואוסטפלד התייאשו מהמאבקים ברשויות והעבירו את הקבוצה לאלי רבי, אבל בקיץ האחרון גם הוא הרים ידיים ורקם "איחוד" עם מכבי כרמיאל, שקיבלה למעשה את המקום בליגת העל.
אוסטפלד: "אתה נאבק ביום-יום נגד חורשי הרוע וכל מיני אנשים שמקבלים החלטות פוליטיות שקשורות גם בהרבה כסף, אז אין סיכוי לכדורסל הנשים. העירייה החליטה שאנחנו לא מעניינים אותה יותר, ולאט-לאט, בשיטת הסלמי, גמרו את הקבוצה. הגענו לפסגה ואז נאלצנו להתחיל הכל מהתחלה, וזה יותר קשה כי בהתחלה אתה עוד אופטימי".
גיבורות ההישג של רמה"ש | היו"ר רחל אוסטרוביץ', אדריכלית ופעילה פמיניסטית. אורנה אוסטפלד שאימנה את הקבוצה עד 2020. מילה ניקוליץ', מלכת הסלים של המפעל עם 22.7 נקודות. ויקי ג'ונסון, שחקנית ניו-יורק ליברטי, סגנית אלופת ה-WNBA באותה שנה. אלומה גורן, אחת מגדולות השחקניות בישראל בכל הזמנים. האמריקאית בוני דאב, שלישית במפעל עם 9.3 ריבאונדים. טלי נוי ואורלי קסטן שחילקו ביניהן את המקום בחמישייה. המתאזרחות ויקי חשיבון ולנה פאדולובה שעלו מהספסל. הקפטנית סיגי טרבולסי ונעמי קולודני בת ה-17, שהשלימה את הסגל
