"אם באיראן היו רואים איזה שמחה יש כאן עם הילדים הם היו מבינים שהפסידו את המלחמה", מספרת בחיוך שירה גולדברג מלונדון, שבאה לארץ להתנדב במדרשת "תורת חסד" בעיר נתניה. היא אינה היחידה: לצידה שורת צעירות מארה"ב, קנדה ובריטניה, מסרבות לעזוב את ישראל ונשארות כאן בארץ להמשיך ולחנך את הילדים במדרשה.
המתנדבות מספרות ברגש על אזעקות שהיו בעיר בימים האחרונים עם מחויבות גדולה להישאר בישראל ולהמשיך לסייע. רבקה שמאה מפלורידה סיפרה: "אני מרגישה משמעות גדולה להיות כאן בימים היסטוריים אלה. היה חשוב לי להיות כאן בזמן המלחמה".
מישל סאאדיה מברוקלין הוסיפה: "היה חשוב לי להשאר בארץ ולא לחזור לברוקלין. טוב לי לראות את הילדים שמחים בגלל הפעילות שלנו. אני לומדת להסתגל כי כולנו מחזיקים אחד את השני. כוחנו באחדותנו".
מולי גוסן מניו ג'רזי מציינת כי "אני מרגישה בטוחה כאן בבית צבע אלעזרקי. היחסים עם הילדים, הצוות והחברות מחזיק אותי ומזכיר לי שאני חלק ממשהו גדול".
סדר היום של הבנות משלב עולמות של רוח ועשייה. בשעות הבוקר הבנות שוקדות על לימודי יהדות ותורה ברמה גבוהה, ובשעות אחר הצהריים הן הופכות למשענת עבור הילדים, בפעילויות חברתיות וחינוכיות הממלאות את היום בחיוכים ובתמיכה.
שירה מלמד, ראשת מדרשת "תורת חסד", מדגישה את הייחודיות של המוסד: "המדרשה שלנו חרטה על דגלה שילוב של לימודי קודש מעמיקים יחד עם עבודה חינוכית וחברתית אינטנסיבית. כשהתחילה המלחמה עמדנו בפני דילמה, אך הבנות הכריעו מיד – החלטנו להישאר בישראל. הן מקיימות קשר שוטף בזום עם המשפחות בחו"ל, שמרגישות שותפות לשליחות".
לדבריה, התמיכה מגיעה גם מהבית: "הורי התלמידות לא רק שתומכים, אלא אף מעודדים את הבנות להמשיך. הם רואים את הנתינה העצומה שהבנות מעניקות לילדים ומבינים שבזמנים כאלה, זה המקום הכי חשוב שהן יכולות להיות בו". עבור ילדי בית הילדים אמונה "צבע אלעזרקי", נוכחותן של הבנות מאוד משמעותית.
יהודה כהן, מנהל בית הילדים, מסביר: "בימים מורכבים ומתוחים כמו אלו של מלחמת 'שאגת הארי', הילדים זקוקים יותר מכל ליציבות ולחום. הנוכחות של בנות המדרשה מחו"ל מעניקה לילדים תשומת לב אישית ואור גדול בחיי היום-יום. העובדה שהן בחרו להישאר כאן במיוחד עכשיו, מחממת את הלב של כולנו".
