כבודה.
וכך אמרה איראן כשניסתה לתקוף באזרבייג'ן: "איראן מכחישה שיגור כטב"מים לאזרבייג'ן ומאשרת את כבודה לריבונותן של כל המדינות השכנות".
חוזר שנית, מאשרת את כבודה לריבונותן של כל המדינות השכנות.
כלומר חוץ מסעודיה, קטאר, כווית, איחוד האמירויות, בחריין. פה ושם טאצ'ים של טורקיה וקפריסין. אבל מלבד מזה, מאשרת את כבודה לריבונותן של כל המדינות השכנות.
וגם חוץ מישראל כמובן. שבעניינה אין בכלל כבוד לריבונותה. וראוי לשאוף להשמדתה כחזון לאומי, עם שעון שסופר לאחור ופרוקסים במיליארדים. אבל מלבד זה, מאשרת את כבודה.
וגם חוץ מהכורדים כמובן. אבל זה היסטורי. והעיראקים, להלן מלחמה של כשמונה שנים, ושיעים-סונים וכמיליון הרוגים. אבל מלבד זה, מאשרת את כבודה.
וגם חוץ מארה"ב כמובן, השטן הגדול. והמערב שהיא מייצגת. ושגרירויות ופיגועים. ומי שמסתובב במיצרי הורמוז. מיכליות שמשיטות אנרגיה לעולם. אבל מלבד זה, מאשרת את כבודה. וגם מתנצלת. תוך כדי גל תקיפות נגד בחריין וקטאר, כמובן.
רציונליות.
לאיראן יש כלכלת חימושים של תמות נפשי עם המזרח התיכון ועם אוצרות העולם.
האינסטינקט, עבור מי שלא חובש משקפיים אידיאולוגיות קנאיות, הוא לחפש בחוסר הרציונליות תוכנית רציונלית. למשל שהעולם יחשוב שהמשטר המשוגע איבד את הבלמים וייקח צעד אחורה. שהמדינות המארחות את הבסיסים האמריקאים יירתעו.
אלא שאיראן נראית בעיקר כמו מדינה פגועה, בהצפה רגשית. יש לה את כל הסיבות להרגיש ככה. עד היום פעלה תחת אמונה שמקור הרוע הוא בקנוניה מערבית-ציונית. והינה הקנוניה שממנה הזהירה קמה עליה. ובעיקר עד היום היא פעלה באטמוספירה של עולם צבוע, פחדן, שכמדיניות עצם עיניים או קרץ מול טרור. או מול שעטה לגרעין. או מול טבח בעשרות אלפי אזרחים.
אירופה לא נתנה לאיראן סיבה להבין שהיא מרושעת, ושיש מחיר לטרור. כי למה להסתבך. הגרעין בעיה שלה? ויש גם עניינים של פוליטיקלי קורקט. וטשטוש מוסרי. ובורות. ובכלל, בשביל הצורך לגנות ולהצטדק, הקימו את ישראל.
אז איך פתאום, איראן נדהמת, העולם התהפך?
צירוף.
נוח לדבר על חוסר הרציונליות של איראן, פחות על זו שלנו.
כי מצד אחד, כשאיראן מרססת ללא הבחנה, כלומר מכבדת את ריבונות שכנותיה, המתקפה על היכולות הצבאיות שלה נראית כמו הכרח קיומי. שהרי אם היה לה גרעין, אלוהים ישמור. ומצד שני, מטרות המלחמה מתמקדות גם בהחלפת המשטר.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןניצחון מוחלט, אמר שלשום טראמפ. וזה כבר מושג שאנחנו יודעים לעבוד איתו. כולל כובע תואם. הייתה לנו התנסות של ניצחון מוחלט במשך יותר משנתיים בעזה, כשנלחמנו גם ברעיון.
בסוף, חזון החמאס זהה לזה של האייתוללות: להשמיד את ישראל. כמו שאנחנו הבנו שאי אפשר למגר אידיאולוגיה דרך חיסול סינאוור וראשי החמאס, טראמפ לומד בימים אלה שחיסול חמינאי לא יוביל להעלמת קיצוניות האייתוללות. הוא כן יוביל לחמינאי דור ב'. כזה שינהיג מתוך הכרה שהשטן הגדול והקטן הם כבר יותר מחומר ללכד אומה. הם הרגו את אבא שלו.
ציפייה.
הבעיה בציפייה של טראמפ וישראל שהעם האיראני יצליח במה שהעם בעזה לא מצליח – סילוק שלטון רצחני – היא שזה לא תלוי רק בצדדים הנלחמים.
העם האיראני שמרד חיכה אז לטראמפ. עכשיו טראמפ מחכה לו. עד שזה יקרה, אם יקרה, אי אפשר להילחם בלי סוף.
לנו היה טראמפ שיחלץ אותנו מהניצחון המוחלט שלנו בעזה. לטראמפ אין טראמפ מעליו שיחלץ אותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.03.26
