ביום שני בערב התכנסה הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו להערכת מה שהושג עד כה במבצע שאגת הארי. כבסיס להערכה שימשה רשימה מפורטת של יעדים ומטרות שצה"ל תכנן לפגוע בהם, על פי סדר עדיפויות ולוחות זמנים שנקבעו לשבועות מראש. אנשים שנכחו בהערכת המצב מספרים שתמונת ההישגים שהוצגה הייתה טובה. "אפילו טובה מאוד", אמר גורם ביטחוני בכיר המעורב בלחימה, "השגנו הרבה יותר ממה שתכננו להשיג עד היום העשירי למלחמה".
בחמישה-שישה הימים הראשונים, הושג דיכוי משמעותי של מערכי ואמצעי הגילוי ההגנה האווירית האיראנית, מה שמאפשר חופש פעולה אווירי בשמי מערב, צפון ומרכז איראן, ומה שחשוב לא פחות הוא הדיכוי המהיר של מערך הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח שמסכנים את העורף הישראלי. הושמדו מאות משגרים, אחרים הוצאו מתפקוד וכך גם מאות טילים. כתוצאה מזה האיראנים לא יכולים כעת לממש את תכניתם לשגר מטחים של עשרות טילים ביום לעבר ישראל. כיום הם משגרים בטפטוף טילים בודדים בכל פעם. גם זה כנראה יילך ויפחת.
ההערכה כעת היא שמה שנותר להשלים הוא פגיעה והשמדה של אתרי ומתקני התעשיות הביטחוניות והצבאיות האיראניות, שבהם מפתחים ומייצרים טילים בליסטיים, דלק לטילים, אמצעי הניווט והשיגור שלהם, כטב"מים תוקפים ומתאבדים וגם כל מה שקשור בפרויקט הגרעין. זה עכשיו היעד העיקרי לתקיפה, ומאחר שאיראן ענקית בשיטחה ויש לה תעשייה צבאית מפותחת, צריך להשלים הרבה עבודה. בעניין זה מודים גורמי ביטחון בישראל שצה"ל לבדו לא יוכל להשלים את המלאכה. לכן ארה"ב מהיום, כלומר מאתמול, נכנסת בכל הכוח ובאינטנסיביות רבה גם להשמדת המשפחה הזו של מטרות תעשייה ביטחונית איראנית הזה, והם יפעלו, למעשה הם כבר פועלים, לא רק בדרום איראן אלא בכל רחבי איראן.
"צדים" את המפקדים
זה כעת המאמץ הראשי. המאמץ המשני ממוקד כרגע ביעדי משטר וביעדי פיקוד ושליטה. מותקפים המטות של משמרות המהפכה, של מיליציות הבסיג' ושל מנגנוני ביטחון הפנים שפרוסים ברחבי איראן ותפקידם העיקרי הוא לשלוט באוכלוסייה ולדכא מחאות. בנוסף מותקפים מרכזי פיקוד ושליטה שמשמשים להפעלת הכוחות האיראנים. מאמץ מיוחד נעשה לתקיפה של מפקדי ומנגנוני כוח קודס המסייע לשלוחים של איראן ובראשם חיזבאללה. בהערכת המצב בליל שני דווח שרמת התפקוד של האיראנים היא לא גבוהה, בעיקר אין פיקוד או שליטה, יש כאוס ובחלק מהמקומות יש אפילו עריקות, אבל התופעה הבולטת ביותר היא שטהרן כבר לא מצליחה לשלוט בפיקודים המרחביים שלה, בעיקר פיקודי הטילים, והם פועלים כל אחד בפני עצמו, על דעת עצמו ועל דעת המפקדים שנשארו לו.
אמ"ן וחיל האוויר "צדים" את מפקדי הפיקודים האלו ופוגעים גם בהם במטרה לשבש את יכולת התפקוד. ההערכה היא שמצליחים בזה לגמרי לא רע. לכן הם לא מסוגלים לשגר מטחים כבדים של טילים בליסטיים לעברנו וגם לא לעבר המפרציות. לא רק מפני שהם חשים נרדפים, אלא מפני שיש להם בעיה לתפקד בתנאים אלה ולעיתים יש גם סירובי פקודה. כפי שנכתב, יש עריקות גם במשמרות המהפכה וגם בצבא. הבסיג' נמצאים ברחובות לא רק מפני שהוציאו אותם כדי למנוע מחאות, אלא מפני שאין להם לאן לחזור כי רוב המחנות שלהם הושמדו.
ההערכה במערב כעת היא שבחירתו של מוג'תבא חמינאי לא תתרום לחוסנו של המשטר, אבל כרגע עוד אין הערכה ברורה לגבי איך זה ישפיע. מה שכבר כן ברור לגורמי מודיעין במערב הוא שאיראן נמצאת כרגע, במשבר שהיא לא מסוגלת להתאושש ממנו. המשבר הכלכלי שהיה קיים עוד לפני המלחמה החמיר וההערכה היא שבסבירות גבוהה, זמן מה אחרי שתסתיים המלחמה, נראה תסיסה נגד המשטר שתלך ותיגבר. המשטר כבר עכשיו לחוץ מאוד למרות דברי הרהב והאיומים שמשמיעים דובריו, ולהערכת גורמי המודיעין והביטחון יש סיכוי סביר לשינוי המשטר.
מנגד, האסטרטגיה האיראנית כרגע היא לנסות ולשרוד, תוך כדי הפעלת לחץ על ארה"ב בתחום האנרגיה על ידי חסימת מצרי הורמוז (שמעלה את מחירי הנפט בשווקים הגלובליים) ועל ידי תקיפת המפרציות הערביות, יצרניות הנפט ובעלות בריתה של ארה"ב. אפשר להבחין באכזבה בירושלים וכנראה גם בוושינגטון מהפסיביות שמגלות מדינות המפרץ הערביות. הן אינן מגיבות על התקיפות האירניות בשטחן ואינן תוקפות בחזרה למרות שיש להן חילות אוויר גדולים וחימושים מודרניים. בישראל העריכו לפני המלחמה שמדינות המפרץ, אם יותקפו על ידי איראן, ישיבו מלחמה שערה. לעת עתה זה לא קורה.
אסטרטגיית אי-הפסד
ביחס ללבנון, ההערכה היא שחיזבאללה מנסה לשמור על כוחו בתוך המדינה ולא להיכנס למלחמת אזרחים. הוא מנסה לשרוד באמצעות אי-הפסד (או לנצח באמצעות אי-הפסד כמו שעשה בהנהגת נסראללה במלחמת לבנון השנייה ב-2006). יש לו, לחיזבאללה, כ-350 הרוגים עד עתה וצה"ל משמיד לו כרגע תשתיות לחימה בעיקר בדאחייה בביירות. עד היום הושמדו ברובע הדאחייה 50 מבנים שמתחתם נמצאים אמצעי לחימה או סדנאות ייצור של נשק מתוחכם של חיזבאללה. באמ"ן הוקם לקראת שלב זה במלחמה מרכז מיוחד לאיתור וייצור מטרות בלבנון, ובאמצעותו חיל האוויר והארטילריה של צה"ל משמידים באש תשתיות שיגור שחיזבאללה הוריד אל מדרום לליטני. כוחות קרקעיים שפרוסים בהגנה קדמית ניידת משמידים בכפרי דרום לבנון הרבה אמצעי לחימה שצבא לבנון לא השמיד.
ההערכה כרגע היא שממשלת לבנון לא מסוגלת לפרק את חיזבאללה מנשקו ושבסופו של דבר ישראל היא שתצטרך לעשות את המהלך הזה. בינתיים פוגעים בחיזבאללה בכל דרך אפשרית ובכל מקום אפשרי, בעיקר בדאחייה ומדרום לליטני. כמעט מיליון לבנונים, רובם שיעים, נאלצו לברוח מבתיהם בדאחייה ובכפרי דרום לבנון וזה יוצר לחץ על ממשלת לבנון ועל ראשי העדה השיעית. מתנהלת גם מלחמה כלכלית אינטנסיבית נגד ארגון הטרור: בחודש הזה הייתה הפעם הראשונה שפעילי חיזבאללה לא קיבלו משכורות. צה"ל ממשיך לפגוע בנכסים הכלכליים של הארגון ובעיקר בבנקים של רשת קרד אל-חסן שמספקים את המימון לאירגון.
למרות ההצהרות הסותרות של נשיא ארה"ב ביממה האחרונה, שיצרו רושם כאילו הוא עומד להיכנע ללחצים מקרב אנשי ממשלו והמפרציות להפסיק את המלחמה, בישראל סבורים קברניטים מדיניים וביטחוניים שטראמפ נחוש להמשיך וגם הצבא האמריקאי שנתון לפקודתו נחוש להמשיך בלחימה ולהשלים את המשימות. הם מציינים שיש תיאום חסר תקדים בין צבאות ארה"ב וישראל, וסבורים שטראמפ נכנס למלחמה הזאת כשהוא מוכן לעמוד בלחצים בגלל מחירי הנפט והגז שעולים, ובגלל ההתנגדות הפוליטית שבאה לידי ביטוי בסקרים בארה"ב.
עדות לכך היא מה שאמר אתמול שר המלחמה האמריקאי הגסת'. "היום יהיו התקיפות האינטנסיביות ביותר באיראן", אמר. לדבריו, החלה מעורבות ופעילות הרבה יותר עצימה ואינטנסיבית של הכוחות האמריקאיים בהשמדת אמצעי הייצור בתעשיות הביטחוניות האיראניות ובמטרות משטר כדי להשלים את המלאכה. לשם כך האמריקאים צברו לאחרונה – ועודם ממשיכים לצבור – כוח באזור ובאירופה והם מתכוונים להשתמש בו באינטנסיביות גדולה בימים ובשבוע או שניים הקרובים. "הם הולמים כרגע בכל הכוח וזה נותן לנו תקווה וסיבה לאופטימיות", אומר גורם ביטחוני.
אשר לחות'ים, הם חוששים ממכה שתונחת עליהם על ידי ישראל ועל ידי ארה"ב, ולכן הם לא פועלים וממתינים לראות מה יקרה באיראן. בסך הכל התמונה שמצטיירת על פי שיחות עם אנשי מערכת הביטחון ועם גורמים מדיניים היא אופטימית למדי, וכפי שאמרו במערכת הביטחון לרה”מ, נראה שאפשר יהיה להשיג את רוב מטרות המלחמה הזאת, כולל שינוי המשטר, אם כי לא מיד. סביר להניח שזה יצטרך לחכות למצב רגיעה אחרי המלחמה, שבו התושבים באיראן המתנגדים למשטר יוכלו לצאת במיליונים לרחובות.
