ההרוגה הראשונה הייתה מרי אן דה ורה: מהגרת עבודה מהפיליפינים, שלא עזבה את מיטתה של המטופלת שלה בתל-אביב גם בצל האזעקות. אחריה, בתחילת השבוע נפצע קשה מהגר עבודה מהודו שעבד בתחנה לשטיפת מכוניות. צירוף מקרים? אולי. אבל מבט-על על המלחמה שנמשכת כאן כמעט ברצף כבר שנתיים וחצי מלמד שהראשונים למות כאן במהלך עבודתם הם קודם כל עובדי הכפיים באתרי הבנייה, בשדות ובמטעים ובבתיהם של קשישים ללא מיגון.
העובדים הזרים בסיעוד, בבניין ובחקלאות, נחשבים כחיוניים ואינם פטורים מעבודה גם בשיא המלחמה. לכך יש להוסיף את העובדה שגם אילו היו יכולים להישאר במרחב המוגן ולא לעבוד - כנראה לא היו בוחרים בכך: רבים מהם מהגרי עבודה, האחרונים להיספר כשמדובר במתווי פיצוי ושמירה על זכויות.
אחרי 7 באוקטובר הוצפה מדינת ישראל במהגרי עבודה, שמילאו את מקומם של הפועלים הפלסטינים שעבדו כאן לפני כמלחמה. כ-183 אלף עובדים זרים נמצאים כיום בישראל כחוק, לצד כ-33 אלף שנמצאים כאן שלא כחוק: עלייה של עשרות אלפים בהשוואה לשנים עברו. הם מגיעים לכאן מהודו, מסרי-לנקה, מסין ועוד - ובניגוד לשנים עברו, רבים מהם הגיעו לכאן שלא דרך הסכם בין-מדינתי המסדיר את זכויותיהם, אלא ב"גיוס פרטי" - באמצעות לשכות תיווך מקומיות, שגם גובות מהם לא פעם סכומי כסף גדולים בתמורה להגעתם לישראל.
המצב הזה גורם לבעיות גם בשגרה. נטל החוב הופך את העובדים לתלויים במעסיקיהם יותר מאי פעם, והוא פתח לניצול שמוביל במקרי קיצון אף להעסקה בתנאי עבדות. בשעת חירום, הוא מסוכן אף יותר: "העובדים החדשים רק מגיעים וכבר מוצאים את עצמם במצב החירום, בלי שלמישהו, חוץ מהמעסיק, יש גישה אליהם", אומרת מיטל רוסו, סמנכ"לית ארגון "קו לעובד". "הרבה פעמים הם מגיעים לישראל בלי להבין איפה נמצאים, והם עוקבים אחרי המעסיקים שלהם באופן כמעט עיוור". לדבריה, רבים מהעובדים החדשים כלל אינם יודעים למי לפנות בעת צרה.
ברשות האוכלוסין מתגאים בסרטונים ודפי הסבר שהופצו בשלל שפות, וגם פיקוד העורף טרח והכין חומרי הסברה להתגוננות מפני טילים בשפות שונות. באופן רשמי, ההיתר לעבוד בשעת החירום העכשווית מותנה בקיומו של מרחב מוגן - הנחיה שאמורה לשמור גם על העובדים הזרים. אך ב"קו לעובד" מטילים ספק בכך שהיא נאכפת על עובדים זרים באותה קפדנות שבה היא נאכפת במרחבים אחרים. די להתבונן במספר ההרוגים בענף הבנייה בימי שגרה - 47 ב-2025. באחוזים, מדובר ב-14 הרוגים לכל 100 אלף מועסקים - כפול מהממוצע באיחוד האירופי.
העובדים הזרים הם לא ישראל הראשונה, וגם לא השנייה. זוהי הישראל הרביעית והחמישית - אוטונומיה נסתרת מהעין ומהלב. הפועלים שמגיעים לכאן מתגוררים במרחבים נפרדים, לא מתערבבים כמעט בשום היבט של החברה הישראלית. וגם היכן שהם בכל זאת מתגוררים בקרבנו ממש - סועדים את הורינו, סבינו וסבותינו - בהיעדר הנחיות ברורות ותוכנית סדורה לפינוי אוכלוסייה עם מוגבלות בעת חירום, גם שם הם רחוקים מלהיות בטוחים.
העובדים הזרים הם לא ישראל הראשונה, וגם לא השנייה. זוהי הישראל הרביעית והחמישית - אוטונומיה נסתרת מהעין ומהלב, אך לא מהטילים
