מישהו המשיל פעם את הניגוד בין ימין לשמאל כניגוד בין "אנשי הכוח" מול "אנשי היופי". ההקשר הספציפי היה רצח פדריקו גרסיה לורקה בידי הפרנקיסטים במלחמת האזרחים בספרד. כמו לכל טענה היסטורית, גם כאן יש שלל דוגמאות הפוכות, מרובספייר ועד סטלין. אין לשום צד פטנט על הכוח או היופי. אבל רוח הדברים של המטפורה נוגעת במשהו במרכיבי השורש של שני אבות הטיפוס המנטליים הללו, על גלגוליהם השונים, מבית שמאי ובית הלל, ועד לימינו אלה. שמאל וימין הם רק המופע האחרון ברצף.
מה שנולד כהבחנה בין מושבי המלוכנים לרפורמיסטים באסיפה הלאומית הצרפתית, התגלגל בהמשך - בהבחנה גסה - עם המניפסט הקומוניסטי ומהפכת אוקטובר ברוסיה, למה שהפך אליו במלחמה הקרה. מאז, הוא התגלגל לפוזיציות מנוגדות (ושוב בהבחנה גסה) לאחר מלחמת וויטנאם, אם גם בהיפוך מופע מסוים. המלוכנים-שמרנים, מזוהים היום עם פרואקטיביות כוחנית, והשמאל, המהפכני-רפורמיסטי, התקבע כפייסנות פסיבית ופציפיזם, מבית ומחוץ.
כל זה נשמע פשטני לחלוטין, ובצדק. מטפורות אינן טיעון היסטורי. אבל יש לכך נגיעה מסוימת למה שמתחולל היום במזרח התיכון: איש לא יקרא לדונלד טראמפ או בנימין נתניהו "אנשי יופי", שהרי שניהם "אנשי כוח". שניהם חתומים על המהלך הנוכחי מול איראן - שיאו של אקטיביזם מדיני כוחני של הנשיא האמריקני - שהחליט הפעם נכון. זהו ניגוד מבורך לאנדרלמוסיה של הגחמות המגלומניות שקדמה לו - המכסים, סיפוח קנדה וגרינלנד, מועצת השלום, ושאר מופעי "בעל הבית השתגע".
כאן, נחישותו של נתניהו, ויכולתו לשכנע ולכוון לנקודה הארכימדית, איראן, הייתה מרכיב מרכזי. משטר האייתוללות הפך לעכביש מפלצתי שהבסתו לא רק מסירה מעל ישראל איום קיומי, אלא מפוררת למעשה אנומליה רצחנית בממדים של הרייך השלישי - ולא רק כמעצמת נשק של טילים וסף גרעין. טביעות אצבעותיהם ניכרות במיוחד באירופה ובבריטניה, אבל פרוסות למעשה על פעילויות סייבר ואלימות בגלובוס כולו. החזון של האייתוללות היה רחב ושאפתני פי כמה משל דאעש הסוני. ההקבלה בין המתנגדים למלחמה לבין המצדדים בה, שקולה לכן להקבלה בין צ'מברליין לצ'רצ'יל. הסכם מולם שקול להסכם ריבנטרופ-מולטוב. יהיה הנימוק להימנעות מתקיפה אשר יהיה - חוקתי, מוסרי, או מדיני – הוא שגוי מיסודו. כאשר צד אחד חסר עכבות, מתחמש באלפי טילים ומאיים השכם וערב בהשמדה, להסכמים איתו אין תוקף. התשובה היא רק כוח.
ועם זאת, התשובות למה שיבוא בהמשך אינן צ'רצ'יליניות. לבונקר בברלין הגיעו רגלית כדי להכריע את גרמניה הנאצית. במקרה האיראני, אין צבאות של בעלות הברית על הקרקע, ואיש לא באמת מתכנן זאת. התקווה היא שהמשטר יקרוס מבפנים. אבל בינתיים לבנון נהרסת שוב, המפרציות בהלם מטבילת האש הראשונה שלהן, והסעודים נשארו תקועים עם החות'ים. גן עדן הנפט השאנן נמצא במצב קטטוני. מזרח תיכון חדש.
כלל לא בטוח שיהיה זה מזרח תיכון של שלום, כדברי נתניהו. גם אם המולות יסולקו מהשלטון, מיליוני מאמיניהם לא הולכים לשום מקום. האם נראה מיליציות מחתרת שיעיות שיערערו את איראן והאזור כולו בפעולות נקם? יציבות המפרץ, על עסקיו חובקי העולם ואספקת הנפט, כבר נפגעו משמעותית. הכלכלה העולמית כולה באי-ודאות.
אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה. תומכי המהלך המדיני במקום תקיפה, בשמאל ובימין, מגיבים הפעם מהבטן. מי שהבין לאן חותרים האייתוללות, וכמה רחוק הגיעו, היה מחויב לתקוף. החוק הבינלאומי לא נועד לאייתוללות ולהיטלרים. הם פועלים מחוצה לו. אין כאן עניין של ימין או שמאל, רק של מבט מפוכח.
תומכי המהלך המדיני במקום תקיפה, בשמאל ובימין, מגיבים הפעם מהבטן. הם לא מבינים שהחוק הבינלאומי לא נועד לאייתוללות ולהיטלרים