על המלחמה והיתר. המלחמה שאנו שרויים בה השכיחה זמנית נושאים אחרים, אך חיינו נמשכים במדינה נורמלית שאינה נורמלית, ודבר אינו הולך לאיבוד. על המלחמה אומר רק מן הניסיון, ברוך השם על ההצלחות. נשבח את ראש הממשלה, את צה"ל וכוחות הביטחון וכמובן את ארה"ב, אך אל נשלה עצמנו. אתגרי איראן, עזה, איו"ש ולבנון אינם נמוגים, ואסון 7 באוקטובר טרם נחקר. יש לקוות שהדעת ניתנת ברצינות לימים שאחרי. הם אינם רחוקים וחלקם כבר עימנו.
על הכותל. חכמינו מספרים, כי המלך אלכסנדר ינאי אמר לאחותו המלכה שלומציון, “אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין”. נזכרתי בזה למקרא התגובות הפוליטיות על החלטת בית המשפט העליון בעניין “עזרת ישראל” בכותל וחוק הכותל, המנסה ללא קונצנזוס או אף קרוב לכך, להדיר חלק נכבד מן העם היהודי משריד בית מקדשנו. מה לא עושים כדי להילחם בבית המשפט, בעיקר אם אתה שר המשפטים השונא אותו שנאה תהומית. אני יהודי אורתודוקסי, אך הייתי ברחבה המדוברת לא אחת. כי בנותיי רצו להשתתף בהנחת תפילין של בניהן, נכדינו, ובאירוע רב-זרמי של ההסתדרות הציונית, שם רצו אחריי חרדים צעירים בקריאות גנאי בשעה שהיו אמורים ללמוד תורה או להתגייס, רחמנא ליצלן. מה היה נגרע מסמליותו ויהדותו של הכותל והיותו נכס של כלל העם היהודי, אילו איפשרו להשלים את הגישה מן הרחבה לכותל עצמו? הלוא למרבית הצועקים הפוליטיים אכפת הדבר כקליפת השום. חקיקת הנגד דרושה לנו עתה כחור בראש, ולא רק כדי לא להקים קול זעקה מיהדות ארה”ב ברובה שאנו זקוקים לתמיכתה, אלא כי רצינו פעם להיות מדינה הגונה וסובלנית של העם היהודי כולו.
על אסון מירון. לפני שנתיים הגישה ועדת החקירה בעניין אסון מירון את הדוח שלה. קבוצה עיקשת של לוחמים לשעבר ואחרים עותרת שוב ושוב לנקיטת אמצעים פליליים בעקבות מותם של 45 איש שדמם הותר. לא ברורה ההתמהמהות באכיפה, שחייבת חקירה (דוחות ועדות חקירה אינם ראיות פליליות) והחלטות פרקליטות. זו הזדמנות לומר מילה על קצב הליכים: יש עומס גדול במערכת, אבל מה שמתבקש הוא סדרי עדיפויות, באופן שמתחשב בגורם האנושי והציבורי, שלא לדבר על סכנת התיישנות. הדבר אינו בשמיים, ודרושה קצת תשומת לב גם לקול הלב, במקרה דנן במיוחד.
על המשטרה. המשטרה חשובה מאוד, כי היא עשויה לגעת בכל אדם. הגם שהיא באה מן העם, היא אינה צבא העם וכוחה דל להיאבק בפוליטיקאים. מה שקורה עתה הוא ניסיון מודע להוריד אותה לשפל יותר משהיה. האם יש אדם הגון שיכול לומר שמה שעושה השר בן גביר הוא פחות מפוליטיזציה של המשטרה והנמכת האמון בה? הרי די בהשראה מן השר כדי לסובב את הגה הספינה לכיוונים הרצויים לו. למשל, הטיפול בקיצונים היהודים באיו"ש רחוק מלהשביע רצון, ולכך שותפים המשטרה וכוחות ביטחון אחרים. המפכ”ל מבין זאת ומנסה לתמרן. הטענה הנשמעת מפי השר תדיר כי "יש לי סמכות, אינני חותמת גומי", היא לצערי זריית חול בעיני תמימים. אכן יש סמכות, אך בעל סמכות אינו יכול להפעילה כשרירות ליבו. הוא חייב להפעילה בסבירות מתבקשת, למשל ללא שיקולים זרים. הישראלי ההגון רוצה במשטרה מקצועית.
על גזענות. השופט כבוב נתן החלטה בגדרי החוק בקשר למעצר קטינים, לגבי קטין הנחשד בתמיכה בדאעש. הוא שיחרר אותו למעצר בית בתנאים מגבילים. השופט כבוב הוא כידוע ערבי ישראלי. ההתקפות עליו מהשרים בן גביר ושיקלי הן אקט פופוליסטי ללא בדיקה. השר בן גביר איננו זר כלל לגזענות כהניסטית שבה צמח. גזענות נגד ערבים היא ממאירה, מנוגדת לערכי היהדות והמדינה.
ועל משהו נחמד. הלב גאה משמחה כשנכדתנו נגה הייתה צוערת מצטיינת גדודית בקורס הקצינים לאחרונה. נכדותינו הן דור חמישי לחיילים יהודים, סבי הי"ד היה חייל בצבא הצאר במלחמת רוסיה-יפן (1905) יחד עם טרומפלדור, אבא היה בצבא הפולני ובצה"ל, שלושת הדורות הבאים במשפחה שירתו ומשרתים בצה"ל. במגילת אסתר מסופר על היהודים ש"נקהלו ועמדו על נפשם". צה"ל של ימינו עושה זאת במדינה יהודית ריבונית. כמה טוב לזכור זאת בתקופה זאת.
