מאז מארס 2020, כשהתפרצה פה מגפת הקורונה, לא הייתה בישראל שנה אחת של שגרה. אחרי כל כך הרבה שנות חירום, היינו אמורים להיות חוד החנית במענה לאזרחים בשעת משבר. למעשה, שום אתגר שאנו חווים במלחמה הנוכחית הוא לא חדש. את הרצף כולנו מכירים. סגירת מקומות העבודה והתרבות, ביטול לימודים, סגירת נתב"ג, ואח"כ הדיון על פיצויים לעסקים ומועסקים, פינוי תושבים מאזורי אסון – את הכל, לצערנו, כבר חווינו בעוצמה אדירה. אז איך ייתכן ששוב אנו מגיעים לרגע הזה לא ערוכים ולא מוכנים? מדוע זה מרגיש כל פעם שהנושא נפתח מחדש?
מבין כולם, החינוך הוא נקודת התורפה החריפה ביותר. בעוד שכל המשק מבצע התאמות מיידיות, המערכת שפוגשת הכי הרבה אזרחים כלואה בכלא המחשבתי של ארגוני המורים. התלמידים, ההורים והמורים הם רק שחקנים בהצגה שנקראת "למידה מרחוק". השבוע התקיים דיון מיוחד בכנסת על כשלי "הלמידה" הזו. שר החינוך עלה לדיון בזום, אבל לא הצליח לדבר בגלל בעיות התחברות. וזה כל הסיפור בקליפת אגוז.
1 צפייה בגלריה
תומר לוטן, לשעבר ראש מטה "מגן ישראל": "אפילו שיח מסודר עם הציבור לא קיים. אין לממשלה דובר שעולה בזמן קבוע ומסביר מה קורה עם החינוך, העסקים, עם מי שחלילה נפגע לו הבית" | צילום: קובי קואנקס
(קובי קואנקס)
אבל זה נכון בעוד תחומים. אזרחים שביתם נהרס מתקשים לקבל מענה מיידי ורלוונטי, אלא אם הם חלק מרשות מקומית חזקה שתדע ללוות אותם. מאות אלפי קשישים ובעלי מוגבלויות סובלים מהיעדר נגישות למרחבים מוגנים, ותגובת השרה עידית סילמן היא ש"ההגנה הכי טובה היא מתקפה". משרד האוצר מציג מתווה חל"ת מחורר שפוגע שוב ושוב באותן אוכלוסיות, וכמובן שאין שום תיאום בין הגופים השונים או תכנון מקדים של היערכות ראויה.
בעוד שבחזית הצבאית אנו עדים לאסטרטגיה ושיתופי פעולה חסרי תקדים בין חילות היבשה האוויר והמודיעין ואפילו בין הצבא הישראלי לאמריקאי, בכל מה שקשור לעורף הישראלי שולטים מבוכה ובלאגן. בין הסבבים כמעט ולא מתבצעות חשיבה והיערכות מקדימה, לא ברמת משרדי הממשלה השונים ולא ברמת משרד ראש הממשלה. העורף הישראלי לא מספיק חשוב בשביל לייצר לו אסטרטגיה. באחד הסבבים נתקעו המשרדים בקושי של העברת אקסל ביניהם בשל חשש של פגיעה בפרטיות – הבעיה לא תוקנה עד היום.
שיתופי פעולה רחבים, שיתוף מידע או תוכניות יצירתיות אינם מנת חלקו של העורף. בזמן שהתותחים רועמים והגאווה הלאומית מרקיעה שחקים, האזרח הקטן ידרש להתמודד לבדו עם השלכות המלחמה על חייו. תשאלו את נפגעי "עם כלביא" שעדיין רודפים אחרי מענה מהרשויות.
*
לכשל הטיפול בעורף כמה גורמים שונים, אבל בבסיסו ניצב משבר עמוק יותר: קריסתו של השירות הציבורי בישראל. זוהי קריסה מתמשכת שנכתב עליה רבות, גם בטור זה. מאז סחרחרת הבחירות שהחלה ב-2018 נכנס השירות הציבורי למצוקה אדירה. השתלחות בוטה של נבחרי ציבור בעובדי מדינה, התכתשויות פומביות, מינויים פוליטיים ויחס משפיל לדרג המקצועי החלישו באופן דרמטי את המנגנונים שאמורים להיות בשיאם בשעת חירום. אם בשגרה הם התקשו לתפקד, ברור שבמשבר הם לא יעמדו במבחן.
המבוכה התגלתה מיד אחרי 7 באוקטובר. במשך חודשים רבים הממשלה כשלה בהקמת מינהלות ומינוי פרויקטורים לניהול השיקום בצפון ובדרום. גם הקבינט הכלכלי-חברתי שהיה אמור לתת מענה שוטף לעורף התכנס פעמים בודדות והתקשה לקבל החלטות. בתוך אותה התפוררות ישנה רעה חולה של ריבוי ממלאי מקום בתפקידי הליבה החשובים ביותר בזמן משבר. את משרד רוה"מ, המשרד הרלוונטי ביותר לתכלול פעולות הממשלה, מנהלת ממלאת המקום דרורית שטיינמץ, מקורבת לזוג נתניהו ומי שהחליפה את יוסי שלי, שהיה אחד המנכ"לים הגרועים שידע המשרד. לישראל לא מונה ראש מערך הסברה, ראש מל"ל, או מנכ"ל ביטוח לאומי. אך מה נתלונן אם בנציבות שירות המדינה – הגוף האחראי על כל המינוים הממשלתיים – אין נציב, כי הממשלה מתכתשת עם בג"ץ.
"את כל הפתרונות האפשריים כבר למדנו לאורך השנים האחרונות. יש סל מגוון של מענים שכעת פשוט היה צריך לתפעל אותם", מסביר תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים ומי שכיהן בשנים 2020-2021 כראש מטה תוכנית "מגן ישראל". בתפקידו ריכז וניהל לוטן את ביצוע המדיניות לבלימת המגפה והיה אחראי על מימוש תוכנית הרמזור והתו הירוק.
הקורונה, זיכרון רחוק ומעומעם, הייתה כנראה הפעם האחרונה שבה המדינה יצרה שיתוף פעולה בין-משרדי רחב בניסיון לתת מענה לאזרחים. היו אלו ימים בהם מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה מתחיל כל בוקר בישיבת מנכ"לים לפתרון בעיות חוצות משרדים. "התפקיד של פרויקטור או מנהלת זה להסיר חסמים ולתת מענים תוך כדי תנועה. אפילו שיתוף מידע בין המשרדים זה כלי בסיסי שמאפשר למקסם כל אחת מההחלטות שמתקבלות.
"מרגע שכל משרד לעצמו, נחשפים גם הפערים. בעוד במשרד התחבורה למדו מ'עם כלביא' והמתווים יחסית עובדים, משרדי האוצר והחינוך מתגלים בחולשתם. גם ההפעלה של הרשויות המקומיות והעברת הסמכות אליהם התחילה באיחור ניכר ובאופן חלקי. בכל אירוע קיצוני לוקח זמן להבין מה חומרת המצב ומה הדינמיות שלו. אבל אם כל גוף מדבר עם עצמו קשה לייצר חזית עמידה.
"מה שעוזר זה שיח שיטתי וקבוע עם הציבור – אבל גם זה לא קיים. אין לממשלה דובר אזרחי שעולה בזמן קבוע ומסביר מה קורה עם מערכת החינוך, עם העסקים, עם מי שחלילה נפגע לו הבית. שגרה מובנת ומסודרת של תיווך והדרכה היא חלק משמעותי בהתמודדות עם כאוס. למדנו שגם האופן שבו מעבירים את המסר חשוב. דמות קבועה ומזוהה שמצליחה להגיע ממקום קשוב וצנוע, שמבינה את המצוקה של הציבור ומביעה אמפתיה, גם אם יש התקוממות על ההחלטות המדיניות".
*
הפער בין הסימפוניה בחזית לקקופוניה בעורף אינו רק כשל לוגיסטי. זהו ביטוי של שבר עמוק הרבה יותר בתוך המערכות האזרחיות שאחראיות על כל תחום בחיינו. שירות ציבורי מתפקד הוא לא מותרות. בוודאי במדינה שנמצאת באיום מתמיד ומערכה סבוכה וארוכה.
שורות אלו נכתבו בשבוע בו חמישה מיליארד שקלים הועברו לצרכים קואליציוניים, חלקם הגדול עבור יעדים מגזריים במובהק, בעוד תוכניות חשובות של מיגון ושכלול המענים לאזרחים לא תוקצבו כלל. הרוח האזרחית איתנה למרות השחיקה, אך הניצחון המוחלט לא יימדד רק בכמות המשגרים שיושמדו בביירות או בטהרן, אלא בשאלה איזו איכות חיים תהיה כאן.
