1 ליל שבת לפני שבוע, מלון לאונרדו, ירושלים. כ-250 מפונים מהעיר בית-שמש נמצאים במלון. כן, מפונים. מילה ישנה כזו, אבל יש ישראלים כאלה גם בסבב הזה. הם כולם תושבי השכונה שנפגעה קשות מטיל איראני שלא יורט. תשעה מהשכנים שלהם נרצחו. הבתים של כל מי שפונו למלון, נפגעו. יש שם קשישים, יש הורים צעירים, עולים מכל מיני מדינות ומגזרים.
השכנה של משפחת ביטון שאיבדה את שלושת ילדיה, מדברת איתי על נקודה שלדבריה לא דוברה: האסון הנורא בבית-שמש הציל אחרים.
"אנשים גילו שההגנה לא הרמטית", היא אומרת. "המקרה הזה זיעזע את כולם, ציער את כולם, ומנע הרבה שאננות, הרבה זחיחות. אין לי ספק שבגלל מה שקרה בבית-שמש, כולם למדו להיזהר. זה הציל חיים. אנשים הבינו שזה רציני". חברות מצטרפות אליה ומהנהנות.
1 צפייה בגלריה
זירת הנפילה בבית־שמש, חננאל גז ומעיין בן שימול, הלל חן ויהושע קרוננגולד, חזק חזק ונתחזק
(צילום: שלו שלום)
הסמול-טוק שלהם בלובי הוא על מתי כל אחד כבר יחזור הביתה. איילה מספרת שיידרשו כמה שבועות לשפץ את הבית, ולכן "אני לא יודעת איפה נהיה השנה בליל הסדר". מישהי אומרת לה בצחוק שהשנה היא לא צריכה לנקות את הבית. שמעתי מהם זיכרונות אחרונים ומרגשים על השכנים שלהם. היה שם בלובי הרבה הומור (גם שחור), ובעיקר – צהלה של ילדים שמשתוללים ורצים ומשחקים. מדהים איך המערכות הקימו להם גנים ובתי ספר, ממש בן לילה.
הרב שדיבר איתם בבית הכנסת, רב שבכלל גר בניו-יורק אבל לא יכול לטוס לשם חזרה כעת, אומר שההפטרה שקוראים בשבת הזו היא על בתים חרבים – שנבנים מחדש. מדהים. הנביא יחזקאל מתאר איך בתים שנחרבו בארץ ישראל, יהפכו שוב לגן עדן, לבתים פורחים ומיושבים. "זה ממש עליכם", הוא אומר, "אבל צריך לבנות את הבתים המתחדשים על יסודות עוד יותר טובים. לחזור לבתים עם עוד יותר שמחה, עוד יותר אמונה, עוד יותר חינוך ומשפחה".
2 לפעמים יש יותר הודעות כאלה ביום אחד מאשר התרעות. זה מגיע ממש בצרורות. משפחות שכולות שמבשרות על חתונות. ותמיד הבקשה היא לשתף את עם ישראל, שהיה איתן בצער, שיהיה גם בשמחה שלהן כעת. ותמיד יש גם מילים עמוקות שמלוות את ההודעה, ושווה להתעכב עליהן, ללמוד על מורכבות ועל תקומה. הנה היבול של הימים האחרונים:
יעקב ניצן כתב לי ביום רביעי בבוקר: "מזל טוב. לביא, בננו האהוב, התארס". אחיו של לביא, גלעד, נפל במלחמה. והאב יעקב משתף: "אנחנו לומדים שוב את המלאכה העדינה של הלב. לייצר שמחה בתוך מציאות של שכול. הכלל הגדול הוא לא לברוח מהכאב, אבל גם לא לתת לו לעצור את החיים. הדרך הנכונה לזכור, היא גם להמשיך לבנות".
יממה קודם לכן, הלל סיזל, שהייתה ארוסתו של נתנאל איתן, התארסה ליואב. הצעת הנישואים נערכה במצפה שהוקם לזכרו של נתנאל. נמשיך: יובל, אלמנתו של אריאל בן משה, התארסה לקול קונינסקי. גל, אלמנתו של איתי מורנו, התארסה לנריה וכתבה: "זכיתי לגלות שהלב יודע להתרחב ולאהוב עוד". הלל, אלמנתו של זיו חן, התארסה ליהושע קרוננגולד. "כל כך הרבה פעמים רץ לי בראש איך לספר לכם ומה לכתוב", שיתפה הלל, "ובסוף מרגיש שפשוט אין מילים בינתיים". לכן היא מצאה בסוף רק את המילים של דוד המלך, מספר תהילים, וכתבה: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'".
אמונה שוסהיים שהייתה ארוסתו של יהונתן דויטש, הודיעה על אירוסיה לאריאל ספרא. אסתי אילני, אלמנתו של גדעון אילני, התארסה לרב אייל רוזנבלום. ושוב, באין מילים, הפסוקים מדברים: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָיי. בשבח והודיה על החסד המופלא שעשה עמנו אנו שמחים לבשר על אירוסינו".
דנה כהן מהיישוב שלומית, אלמנתו של אביעד, התארסה לעמיחי שטינמץ. גם השניים ציטטו פסוקי נחמה ואז כתבו: "מתוך הכאב פתחנו לבנו לשפע נוסף. מודים לה' ושמחים להודיע על אירוסינו. שולחים ברכת חיים לכל העם היקר שלנו, רפואה לשבורי הלב ולפצועי הגוף ושהמר יהפוך למתוק. שנדע רק טוב ובשורות טובות".
חננאל גז, שרעייתו צאלה ועוברה נרצחו בפיגוע בדרך לחדר הלידה, הודיע על אירוסיו למעיין בן שימול, "בשבח ובהודיה על הנס".
את הרשימה (הזמנית) חותמת גלית ויזל, אלמנתו של אלקנה ויזל שהתחתנה לפני כשנה עם רחמים עמרני. בימים אלה היא ילדה בן. וייקרא שמו בישראל: אלנתן חיים. גלית כתבה, בפשטות: "בדמייך חיי".
אם להם אין מילים לתאר ולהסביר, אם הם מוצאים שרק פסוקים עתיקים יכולים להביע את התחושות, אז בוודאי שאין מה לפרשן ולהוסיף. מזל טוב.
3 ולסיום, כמה עובדות בימים של המון אי-ודאות:
• לשבת הקרובה יש שם מיוחד - "שבת מברכים". אנחנו מברכים בה את חודש ניסן, שיתחיל בשבוע הבא. זה החודש של חג הפסח, חודש של גאולה ושמחה.
• בשבת הקרובה יקראו בבתי הכנסת שתי פרשות: ויקהל-פקודי, שתי הפרשות האחרונות של ספר שמות. סיימנו את הספר השני בתורה, ובבתי כנסת רבים יכריזו בסיום הקריאה: חזק, חזק ונתחזק.
• ומה קורה בפרשות עצמן? עם ישראל מתאחד ובונה ביחד את המשכן, המרכז הרוחני שילווה אותו במסע הארוך במדבר. אחרי חטא העגל, אחרי שבנו את עגל הזהב, הציבור בונה ביחד משהו חיובי וקדוש - משכן.
• המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בפרשות האלה היא "וַיַּעַשׂ". לעשות, לפעול, לבנות, לקחת אחריות. במדבר המצווה הייתה לבנות משכן. היום יש לנו הרבה מצוות אחרות. היהדות היא דת של מעשים, של מצוות, של אקטיביות ופעילות, מאבותינו במדבר ועד אלינו היום.
• אבל שימו לב: גם את העבודה החשובה של בניית המשכן צריך לעצור פעם בשבוע, בשבת. שישה ימים אנחנו פועלים בעולם, אבל אפילו עבודה כל כך קדושה צריכה להפסיק בשבת, ביום של מנוחה וקדושה. רק פיקוח נפש מבטל את השבת, כפי שקורה גם בשבת הזו בפעילות ביטחונית. אבל הפרשה מזכירה לנו שדברים חיוביים ביותר, אפילו בניית המשכן, מפסיקים בשבת.
שבת שלום, חודש טוב, בשורות טובות.
הסטטוס היהודי: "שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחודֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה, וְתִיתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלום, חַיִּים שֶׁל טובָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמות, חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאת שָׁמַיִם וְיִרְאת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוד" (מתוך ברכת החודש שאומרים בבתי הכנסת בשבת הקרובה, לקראת חודש ניסן)
