בשעה 22:39 בלילה הראשון של המלחמה, כשבמרכז תל אביב עוד ניסו להבין עד כמה המציאות עומדת להשתנות, נפל טיל איראני בלב העיר. הפגיעה הישירה הותירה מכתש גדול, גרמה לנזק כבד לבניינים סביב והפכה את הרחוב לזירת הרס. באירוע נהרגה עובדת זרה מהפיליפינים, מרי אן דה ורה, ועשרות בני אדם נפצעו בדרגות שונות. בין הדירות שנפגעו היו גם בני משפחת כהן. בתוך דקות הגיעו כוחות ההצלה והחלו בסריקות בין הבניינים וההריסות, בניסיון לאתר לכודים. כך אותרו גם עליה מרים כהן, בעלה יוסף ושלושת ילדיהם הקטנים, שחולצו מהבניין. השבוע, נסגר עבור חלק מהמעורבים מעגל קטן אך מרגש. מרים, יוסף והילדים, פגשו לראשונה מאז האירוע את אנשי מד״א שחילצו אותם מהבניין שנפגע.
מי שניהל את הזירה באותו לילה היה ליאור מרמלשטיין, סגן מנהל מרחב דן במד״א. כאשר הגיע לזירת הפגיעה, הרחוב כבר בער. מכוניות עלו באש, חלונות התנפצו והבניין הסמוך לנקודת הפגיעה ספג הרס כבד. צוותי כיבוי, משטרה, פיקוד העורף ומד״א פעלו יחד בתוך הכאוס כדי לאתר לכודים. מרמלשטיין מספר כי כשנכנס לדירה שבה נמצאה המשפחה, כבר היה ברור שהממ״ד הציל את חייהם. הבניין המרכזי ספג את רוב ההדף והנזק, בעוד שהדירה עצמה נפגעה פחות באופן יחסי. בתוך החדר המוגן נמצאה האם עם שלושת ילדיה הקטנים. המשימה של הצוותים הייתה להוציא אותם במהירות ובבטחה מתוך הזירה ולהוביל אותם לנקודת ריכוז הנפגעים, שם המתינו פרמדיקים להמשך בדיקות וטיפול. בזירה פעלו יחד כלל כוחות ההצלה. חיילי פיקוד העורף פתחו נתיבי גישה, לוחמי האש פעלו לכיבוי השריפות ולהבטחת יציבות המבנים, וצוותי מד״א התמקדו בחילוץ הנפגעים ובמתן טיפול רפואי ראשוני. הילדים, מספרים אנשי הצוות ליאור ואופיר, היו קטנים מאוד והדבר הראשון שהיה צריך לעשות הוא להרגיע אותם ולהוביל אותם החוצה מבלי שיבחינו בכל ההרס שסביבם.
כהן סיפרה כי בזמן הפגיעה ישנו שתי בנותיה אסתר בת ה-4 ותמר בת השנתיים בממ״ד. ״אברהם, התינוק שלנו בן שלושה חודשים, ואני נכנסנו לממ״ד ממש רגע לפני. הטיל פגע שניות אחרי שנכנסנו״. כהן, שעלתה לישראל מארצות-הברית יחד עם בעלה לפני כמה שנים, פגשה השבוע לראשונה מאז האירוע את אנשי מד״א שחילצו את משפחתה לאחר פגיעת הטיל בביתם. ״היה נפלא לפגוש אותם״, סיפרה. ״כל כך שמחנו לראות אותם שוב ולהביע את ההערכה שלנו. הילדים הביאו להם שוקולדים ואמרו תודה על שחילצו אותנו מהבניין״. גם עבור אנשי מד"א, ליאור ואופיר, נסגר מעגל. "אתה רואה את הילדים הקטנים ואת המשפחה חסרת האונים ורק רוצה לעטוף אותם ולהגיד להם שעכשיו הם בטוחים״.
