מחיקת כתבי האישום נגד הנאשמים בפרשת "שדה תימן" היא לא רק אירוע מכונן מבחינה משפטית, צבאית ומדינית, שמחריב את הכלום שעוד נותר מהאשליה לפיה מערכת האכיפה הישראלית מסוגלת להתמודד עם חשדות חמורים נגד לוחמים: זהו גם ציון דרך תקשורתי וטלוויזיוני. לא במקרה אילה חסון נראתה אמש כאילו חזרה מהפצצת מתקן גרעיני באיראן ואילו בערוץ 14 בחרו למסגר את החגיגות תחת הכותרת השקרית, הנבזית והמסיתה, "עלילת הדם של חדשות 12 הגיעה לסיומה", בהתייחס לסרטון שהודלף לגיא פלג ופורסם באומץ במהדורה המרכזית (הגם שנפלה טעות לא מבוטלת בעריכתו).
הקמפיין שנוהל מהתוכנית של חסון ואולפן ערוץ 14 למן היום הראשון של חשיפה הפרשה, כלומר לפני פרסום הסרטון (ולכן לא הייתה "עלילת דם" ובטח לא "של חדשות 12"), היה אינטנסיבי וחסר מעצורים. הוא לא חרג מכללי האתיקה אלא בז להם במופגן, גם כשהבמה הייתה השידור הציבורי, והיווה מרכיב דרמטי במתקפה הפוליטית הפרועה על הפרקליטות הצבאית ובהמשך על פלג וחדשות 12. לא מופרך לטעון, שהלחץ התקשורתי העצום והחולשה של הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר הובילו להתנהלותה המחפירה ואף הפלילית לכאורה.
התקשורת הפרו-שלטונית הצליחה למתג את פרשת שדה תימן כמאבק בין פטריוטים למעלילי עלילות נגד לוחמים, טיפחה טיפוסים כמו מרדכי דוד והפכה את החלטת הפצ"ר לקריאת "צדקנו!" והרשעה מהדהדת. לכן ההחלטה, מעבר להשלכותיה על עצם היכולת של המערכת לקיים חקירות דומות בעתיד (ולא שההווה מרשים), היא מטען רב עוצמה נגד הפירורים שנשארו מהתקשורת החופשית באמת; לא זאת שאומרת "פויה ביבי" ומחזיקה מעצמה ז'אן ד'ארק, אלא זאת שמראה למיינסטרים גם דברים שהוא מעדיף להדחיק.
במקרה של ערוץ 14 זה מצטרף לעניין אחר שדוחפים שם במרץ בימים אלה: חקירת המוכנות לשידור של ערוץ 12 ביום פתיחת המלחמה. השבוע דווח שם בהתרגשות – אם כי מדובר במוטי קסטל, הוא תמיד על מצב רטט - על עדכון מדהים שמסר שר הביטחון בישיבת הממשלה, לפיה המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) פתח בחקירה בנדון. גם אם לא ייצא ממנה דבר, הרעיון אותו רעיון: לא רק לתמוך בשלטון, אלא לסמן את כל מי שלא סר למרותו ב-350 אחוז כבלתי לגיטימי ואף מסוכן ברמה קרימינלית.
מן הסתם, בטח לאור הסיקור של המלחמה בעזה, הריאקציה לא תהיה להעלות את יונית לוי לשידור חירום בלי איפור כדי שיעקב ברדוגו לא יחשוד, אלא חיזוק הרתיעה מפני עיסוק בסוגיות נפיצות. למשל, חשד להתעללות חמורה שביצעו לוחמים בעציר פלסטיני. כמובן שגם זה לא ישביע את הנמר: הוא חולם על רוסיה והיא נראית קרובה מאי פעם.
