סיום כמו של פרשת שדה תימן מעולם לא היה לנו - "ונהפוכו" - הנאשמים משתחררים ותיקם נסגר, ואילו התובעים, בראשם הפצ"רית, תחת חקירה פלילית עם כתב אישום באופק. עיון בהחלטתו של הפצ"ר החדש איתי אופיר והתובע הצבאי אלי ברטוב, כמו גם בחומרי הראיות מלמד שקיבלו החלטה נכונה. הגם שהייתה הצדקה לפתיחה בחקירה נגד אנשי כוח מאה, לאחר שחרורו של העציר הביטחוני הנפגע בעסקת החטופים לא ניתן לנהל את התיק.
נתחיל מסיפור אחר. ניסים חדד נותר לבדו עם תינוק בחדר כושר, במשך כ-17 דקות. מאוחר יותר החל דימום מישבנו של התינוק והוא התגלה ללא טיטול. התינוק כמובן לא יכול להעיד, מה קרה באותן דקות? אין איש יודע. אך ראיות נסיבתיות הצביעו על האפשרות כי חדד הוא שעשה זאת וזה הורשע במחוזי בביצוע מעשה סדום בתינוק. אלא שב-2016 הפך העליון את ההחלטה וזיכה אותו מחמת הספק. השופט ג'ובראן כתב כי "אין כל ראיה ישירה הקושרת את המערער לעבירת מעשה הסדום". לפי ג'ובראן הראיות הנסיבתיות בתיק לא מוכיחות בהכרח שחדד אחראי לפגיעה בתינוק.
למעשה, זהו סיפורה הראייתי של פרשת שדה תימן - שלא הואשמו בה כלל בעבירות מין. איש חמאס עצור במתקן הכליאה כאשר הוא מצולם בכל שהותו. הוא מגיע אל בית החולים עם צלעות שבורות ופציעה בישבנו. מה גרם לכך? בהתחלה מספר שנפל, לאחר מפגש בשב"כ משנה גרסה וטוען שהותקף. בתצלומי האבטחה ישנו מקרה חריג אחד שאפשר להצביע כי יתכן ששם נפצע, זהו חיפוש כוחני שערכו עליו אנשי כוח מאה - ששם לא ניתן להבין מה נעשה במסגרת החיפוש. לגרסת העציר הביטחוני, זה אכן האירוע. מכאן קצרה הדרך אל חקירה פלילית, ומשם לכתב אישום. משום שאמנם אין ראיה ישירה כי נפצע בישבנו באותו האירוע, אך לא נמצא אירוע אחר שיסביר את הפציעה וזה האירוע הסביר היחיד שפצע כזה יכול אולי היה להיגרם. יחד עם עדות העציר שמאשר זאת, נולד כתב אישום.
אלא שבאוקטובר 2025 שוחרר העציר במסגרת עסקת חטופים, כך שלא ניתן לזמנו לבית המשפט וגם לא להשתמש בעדויותיו במשטרה. זה הביא לשינוי דרמטי בראיות, כי אין עד שיאמר שאכן הפציעה בוצעה במסגרת החיפוש הכוחני. כמו התינוק השותק בפרשת חדד. מה כן יש? נסיבות - אין אירוע אחר בחייו המצולמים של העציר בבית הכליאה שיכול היה להיפצע כך, רק החיפוש הכוחני. אם זה היה המצב, לא בקלות, אולי עוד אפשר היה לנהל את תיק שדה תימן ללא עדות העציר.
אלא שהסנגורים הצביעו בשימוע על לפחות מקרה אחד בו הלך העציר לשירותים עם עציר אחר, ושם הם אינם מצולמים. עוד יתכן כי מדובר בפצע שהיה קיים לפני שנכנס לשדה תימן, ואולי במסגרת החיפוש הנטען כחוקי נפתח שוב. כך שללא עדות העציר, לכל הפחות בנוגע לחבלה בישבן, יש קושי להוכיח מעבר לספק סביר כי הפציעה נגרמה בחיפוש או לשלול כל אפשרות אחרת מלבד החיפוש. זה תיק שהיה נגמר כמו תיק ניסים חדד.
הקושי אינו רק של התביעה, אלא גם של ההגנה. ללא חקירה נגדית של העציר בבית המשפט על ידי הסנגורים, לנאשמים אין יכולת להגן על עצמם ולנסות להצביע על הזדמנויות אחרות בהם נגרם הפצע ולברר טענות הגנה אחרות - כמו למשל הסיבה לשינוי גרסתו של החמאסניק. זה כבר לא נוגע לראיות, אלא לניהול הליך הוגן שנשלל. לא ימין, לא שמאל, ואפילו לא פרשת הפצ"רית. אלו הסיבות המרכזיות לפיהן החליטה הפרקליטות הצבאית לסגור את תיק שדה תימן. ראיות והליך הוגן.
