אם זה היה תלוי בנתניהו, הוא היה מקדיש את רוב נאומו לענייניו המשפטיים. כן מלחמה, לא מלחמה, הלהט האמיתי של נתניהו יוצא כשהוא מדבר על משפטו. כאילו בשביל זה התכנסנו לשיחת הזום שיכלה להדגים לשר החינוך איך נראה החינוך מרחוק של הילדים שלנו.
שמענו שמדובר בימים היסטוריים. של השאגה הגדולה של הארי. שמענו על כתישה. איך הוא, נתניהו, היה הראשון שזיהה את הסכנה באיראן. ושמענו קצת תשובות לשאלות הכל-כך חשובות, למה לפני שנה וחצי עם לבנון, ותשעה חודשים עם איראן, סיפרו לנו דברים אחרים לגמרי על מצבם של אויבינו. אבל בעיקר שמענו את נתניהו מדבר מדם לבו - לבו שלו, לא לבו של טראמפ כפי שניסה להציג את זה - על ציד האדם שהוא עובר במשפטו. רשימת האשמות על מה שנעשה לו במהלך משפטו, על סחיטה באיומים, זיוף פרוטוקולים, פשפשים, הרס משפחות ושימוש ברוגלות, וכל זה בגלל בובת הבאגס באני - פרט שלא מופיע בכלל בכתב האישום.
למה דווקא אתמול, אחרי שבועיים של מלחמה, החליט נתניהו להתייצב למסיבת עיתונאים? אולי בגלל מה שקרה ערב קודם. אז, בסביבות 00:30 נשמעה אזעקה. היה ברור שמדובר בירי חיזבאללה ושיש לנו דקה וחצי להיכנס לממ"ד. תוך שאנחנו צופים בירידה המונית במדרגות הנעות של חניון הבימה, זוגות - זוגות נשפכים כמו לתוך תיבת נוח, צעירים ומבוגרים, נשואים ורווקים, הורים וילדים, לירן "חולצה אפורה" ותומר "משקף לבן" - מתברר שמדובר בירי משולב. לא רק טיל מלבנון, אלא גם אחד שעושה דרכו מאיראן.
כמה שעות קודם התחילו שמועות על לילה דרוך מאוד, על משהו גדול שמתבשל. השמועה עשתה לה רגליים ולא היה מי שיפריך אותה. הבנתם? אנחנו, אזרחי ישראל, לא קיבלנו שום הסבר לחרושת השמועות שמסתבר שלא היתה כל-כך מופרכת, הצבא ידע עוד לפני על הלילה העצים שצפוי לתושבי הצפון, אבל אף אחד לא הזהיר את התושבים מפני אפשרות כזאת. וכל זה בגלל שהצבא, או הצנזורה, או מי שלא יהיה, לא נתנו אישור לדווח על משהו שעשוי להציל חיים.
מפקד פיקוד הצפון, האלוף רפי מילוא, לקח אחריות למחרת בבוקר, עוד לפני הרמטכ"ל, על כך שצה"ל לא עדכן את תושבי הצפון לקראת הירי לצפון. אני טעיתי, אמר האלוף. היינו צריכים לעדכן את האוכלוסייה. סליחה? ממתי מישהו פה מודה בטעות? אצלנו מקסימום מצטערים בחצי פה שזה קרה, אבל לא מודים בטעות ובטח שלא מבקשים סליחה.
אבל בואו נקרא לזה בשם: שוב לא אמרו לנו את האמת. תושבי הצפון גילו שמה שהבטיחו להם, שחיזבאללה לא על הגדר ושלא נשקפת להם כל סכנה – אינו נכון. חיזבאללה ירה יותר מ-200 טילים בערב אחד, גילה יכולות שיגור, פיקוד ושליטה, ואפילו יכולת תיאום עם האירנים. זה מחזיר אותנו לשאלת האחריות. של מי האחריות על מה שקורה כאן. מי מוביל אותנו במלחמה הזאת. דובר צה"ל? אלוף פיקוד צפון? מי מציב את המטרות, מי יודע מה תהיה נקודת היציאה ועל מה לא נתפשר. חוץ מטראמפ, כמובן.
שבועיים חלפו מאז תחילת המלחמה, ושאלת האמון כבר נידונה כאן בהרחבה: עד כמה ניתן לתת אמון במלחמה כשאין אמון בהנהגה. ואיך אפשר לתת אמון בראש ממשלה, כשמתברר שמה שהבטיח רק לפני שנה וחצי, ואפילו תשעה חודשים, מתגלה כשקרים. כהפרזות. כטיוח.
כשנכנסה לתוקפה הפסקת אש עם לבנון בסוף נובמבר 2024. בנאום שבו הכריז נתניהו על ההסכם, הוא הדגיש שישראל שינתה את המצב הצבאי מול חיזבאללה. שהיא חיסלה את רוב הנהגת הארגון, פגעה קשות בתשתיות והשמידה חלק גדול ממערך הרקטות שלו. עוד סיפר, כי ניטרלנו אלפי מחבלים והשמדנו תשתיות טרור ליד הגבול. "זה כבר לא אותו חיזבאללה", אמר רה"מ, "החזרנו אותו עשרות שנים אחורה".
אחרי מלחמת איראן הראשונה, ראינו כמעט את אותו דפוס של נאום: שינינו את כללי המשחק, זה כבר לא אותו האויב, השגנו הישגים עצומים והחזרנו את האויב שנים רבות אחורה. אלה אותם המשפטים שבהם השתמש גם אתמול ביחס למלחמת איראן השנייה. אבל שנתיים וחצי חלפו וחמאס לא מוטט. פחות משנה וחצי אחרי שנאמר שזה לא אותו חיזבאללה, הם כותשים את הצפון ויורים על תל-אביב.
ואיראן? אנחנו זוכרים מה הבטיחו לנו. הגרעין המועשר לא אותר ולא נפסק ירי הטילים.
אין לי אמון באף אחד. לא בטראמפ ובטח לא בנתניהו. בחוגים מסוימים להגיד את זה נחשב לבגידה. מספיק לברר בזהירות מהם יעדי המלחמה - ואתה נידון לצליבה. אסור לשאול כלום, אבל מותר לנו לדרוש את האמת. מותר לנו לדעת אם הלילה הולך להיות שוב מטח כבד על הצפון. לשאול, למה לא הקדמנו את חיזבאללה במכת מנע. והאם אנחנו בדרך למלחמת לבנון הרביעית.
ואם לא יוחלף באיראן השלטון, ולא נאתר את החומר הגרעיני המועשר ולא נשמיד את הטילים הבליסטיים, האם זה אומר שנצא לעוד מלחמה בעוד כמה חודשים? ומותר גם לשאול, איך זה שבזמן מלחמה, בלילה הכי קשה של תושבי הצפון, ראש הממשלה מאפשר ביזה של 5 מיליארד שקלים והעברתם לחרדים. איך במקום לדאוג לתושבי הצפון ולמילואימניקים, הוא מאפשר לשותפיו לקואליציה לגנוב את כספי הלוחמים, ממש כאילו פלשו לאזור ההיערכות של הלוחמים, עברו בין תיקיהם וגנבו את הארנקים שלהם. חמישה מיליארד שקלים, עם תוספת משמעותית לישיבות, עידוד אי-נשירה מישיבות (למי שחלילה רוצה להתגייס), תווי מזון, תרבות חרדית, גרעינים תורניים.
בזמן שהצפון תחת מטחי טילים ומאות אלפים הולכים למילואים, הממשלה מעבירה באישון לילה מיליארדי שקלים, כסף פוליטי למשתמטים. והמשמעות של זה: אין מנהיג לעם הזה. יש רק מי שדואג להמשך שלטונו דרך מלחמות אינסופיות ושיחוד של שותפיו לקואליציה.
לא צ'רצ'יל. לא בן גוריון. איך אמר שמיר? מלאך חבלה.
