מאז שנתניהו הכריז שלא היה מעניק ביטוח חיים ליורשיו של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ולמזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם, אני חושב דווקא עלינו: האם היינו קונים פוליסת ביטוח חיים מנתניהו?
זו לא שאלה מטאפורית. אחרי יותר משנתיים של מלחמה שבה נתניהו מוביל אותנו לשדות קרב מהצפון ועד לדרום, מעזה ועד לביירות ולטהרן, אחרי שמאות ישראלים איבדו את חייהם, אלפים אם לא יותר מזה נותרו פצועים בגוף ובנפש ומיליונים מתמודדים מדי יום עם איומי הטילים, זו שאלה מחויבת המציאות. נתניהו הבטיח לנו שהוא שינה את פני המזרח התיכון לעד, אבל אולי זו ההזדמנות להחליף את סוכן הביטוח שלנו.
טראמפ אמר ש"אם ביבי לא היה בסביבה, ישראל לא הייתה קיימת" - ומכל האמירות המטורללות של הנשיא האמריקאי, זו אולי המסוכנת ביותר לקיומנו כאן. נודה על האמת: נתניהו וטראמפ יצאו למלחמה מתוך הנחה לא מבוססת בהכרח שהמשטר האיראני על סף קריסה. וטראמפ, כמו קודמיו בבית הלבן, גילה שאת מחיר המלחמה הוא יידרש לשלם מקופתה של אמריקה. כפי שהזהיר מזכיר המדינה דאז קולין פאוול את ג'ורג' בוש הבן, רגע לפני המלחמה בעיראק: "שברת, רכשת - את האסון".
מכאן המסקנה שלי ברורה: ברגע שטראמפ יפנים את האמת הזו, הוא יכריז על סיום המלחמה - והצד הישראלי יישאר לבד במערכה ויידרש להתכונן לסיבוב הבא עם מחליפיו של חמינאי ועם חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. כל כך פשוט, וכל כך מחריד.
השעות הארוכות בממ"ד מחזירות אותי לתיקי הארכיון שלי. הנה דברים שקראתי בגיליון מצהיב של "ידיעות אחרונות" מ-12 בדצמבר 1975, כשהמשורר חיים גורי כתב על רשמיו מביקור בתחנת הרכבת של סבסטיה שקרובה לשכם, לשם עלו צעירי גוש אמונים והתעמתו עם הצבא - מה שלימים הוביל להקמת "אלון מורה" בלב הגדה. "מה אוכל לעשות כי מופרים כאן חוקי המשחק המקובלים ומתחוללת אנרכיה שמשמשים בה בערבוביה כל הניגודים האפשריים עד אבסורד. ובעודי רואה בהם את מיטב האדם... ראיתי בהם אנשים אשר התעלמו בגסות משכניהם הערבים". וההמשך כיום במעשים הנתעבים של נוער הגבעות בשטחים, שאין בהם דין ודיין.
אבי המנוח לימד אותי את הכלל: "בני, בני תהיה תמיד גדול בדברים קטנים". חשבתי על כך כששמעתי את נתניהו מתגולל על הנשיא הרצוג. הוא לא ג'נטלמן, חשבתי, הוא לא יודע להיות גדול במקום שבו זה כל כך מתחייב. הוא תקוע בחייו המסובכים והמנותקים מהמציאות.
לאחרונה עלינו לקברו של בנם של חבריי הקרובים לי כמשפחתי, 30 שנה אחרי שהוא נרצח בפיגוע בירושלים. וכך כתב המשורר ישראל אלירז: "היום אני יודע שלא תמיד ידעתי, ילד, אם הבטתי בך או בעננת היותך. לא תמיד חפפתם זה על פני זה. האהבה, ואני הבחנתי בה, רחפה בלתי צפויה בין יש לאין".
הזמן חולף, אבל הזיכרון לא משכיח את הכאב.
ברגע שטראמפ יפנים שאת מחיר המלחמה הזו הוא יידרש לשלם מקופתה של אמריקה, הוא יכריז על סיום המלחמה - והצד הישראלי יישאר לבד במערכה