כמדי שבת, יצאו טל עינב (54) ואשתו פראוקיה (52), תושבי זכרון יעקב, לריצה בחוף הים. זמן קצר לאחר שהחלו לרוץ, הופר השקט בהתרעת פיקוד העורף בעקבות תחילת המתקפה הישראלית-אמריקאית באיראן. בני הזוג, שרצו בקצב שונה ולכן לא היו קרובים זה לזה, החלו לחפש כל אחד מהם מחסה בנפרד. רק מאוחר יותר התברר שטל, שכבר נעלם מעיניה של פראוקיה, לקה בדום לב והתמוטט. שני עוברי אורח - ד"ר רוני דוידזון, רופא ילדים ממכבי, וחברו רפי כהן - הבחינו בטל, מיהרו לסייע לו והחלו בהחייאה עד שהדופק והנשימה חזרו. צוותי מד"א שהגיעו למקום, פינו אותו במצב קשה לבית החולים רמב"ם, שם עבר טל צנתור.
בסוף השבוע האחרון נפגשו הארבעה במפגש מרגש שלא הותיר אף עין יבשה. "אמרתי להם 'איזה כיף שאתם יכולים לחיות כל החיים עם ההרגשה שהצלתם מישהו. זה מטורף, נס גדול'", סיפרה פראוקיה בשיחה עם "ידיעות אחרונות". "אנחנו ממש מתרגשים, ומודים להם מכל הלב", הוסיף טל, ששוחרר לפני כשבוע מבית החולים.
1 צפייה בגלריה
טל עינב (במרכז) במפגש עם ד“ר רוני דוידזון (מימין) ורפי כהן (משמאל) | צילום: עמרי שטיין
הדרמה בטיילת בת גלים
טל ופראוקיה רצים כמעט בכל שבת עם קבוצת הריצה של פראוקיה, מאמנת ריצה במקצועה, ובאותה שבת נסעו לטיילת בת גלים בחיפה. "טל אמר שהוא לא רוצה לבוא כי הוא עייף, אבל שיכנעתי אותו, אמרתי לו שנרוץ באיזי", משחזרת פראוקיה. השניים החלו לרוץ לאורך החוף, כאשר בשלב מסוים עקף טל את פראוקיה. "אחרי ארבעה-חמישה ק"מ הסתובבתי חזרה, ובדיוק הבחנתי בטל שיצא מהשירותים במקום, הסתכלנו אחד על השני והמשכתי לרוץ".
זמן קצר לאחר מכן התקבלה התרעת פיקוד העורף, ופראוקיה המשיכה לרוץ עד שהגיעה לאוטו, שם כבר המתינו יתר הרצים, חוץ מטל. "לא דאגתי באותו רגע, כי לפעמים אנשים רצים קצת יותר זמן מיתר הקבוצה", היא מספרת. לדבריה, טל אף פעם לא רץ עם טלפון, מה שהקשה על האפשרות ליצור איתו קשר. "בדרך כלל אנחנו רצים שעה-שעה ורבע, אז כשהבחנתי שעברו כבר שעתיים חשבתי שזה כבר ממש מוזר".
בשלב זה חזרה פראוקיה לטיילת, שכמעט התרוקנה מאנשים בעקבות תחילת המערכה מול איראן. "עצרתי את הבודדים שהיו שם, הראיתי להם את התמונה של טל מהטלפון שלי ושאלתי אם הם מזהים אותו ואם נתקלו בו". האדם השלישי שעצרה בדרך סיפר לה כי 45 דקות קודם לכן צוותי מד"א פינו מהטיילת אדם שהתמוטט. לדבריו, בעת הפינוי היה המטופל בחיים. "הבנתי ישר שזה טל. ברגע הזה כבר התחלתי להיכנס לפאניקה ומיהרתי לבית החולים".
לבית החולים רמב"ם הגיע טל כשהוא במצב קשה. "ברגע שנכנסתי למיון הם כבר חיכו לי. האישה מאחורי הדלפק יצאה אליי, התחלתי לבכות ואמרתי שאני מחפשת את בעלי, ושם התמוטטתי", נזכרת פראוקיה. כשפגשה את טל הוא כבר היה מורדם ומונשם. "בכיתי בהיסטריה. הדבר היחיד שיצא לי מהפה ואמרתי בלופ זה 'הוא לא יכול למות לי כי אני לא יודעת לבשל, מי יבשל?'"
בבית החולים לא ידעו כמה זמן היה טל ללא חמצן וללא דופק, ומה יהיו ההשלכות כאשר יתעורר. "רק בדיעבד אמרו לי הרופאים שהם לא חשבו שהוא ייצא מזה", מספרת פראוקיה. "לא רציתי לפתוח גוגל, ומזל, כי הסיכויים שיהפוך לצמח היו כל כך גבוהים, ולא הייתי יכולה להכיל את זה. כל הזמן רק אמרתי שיהיה בסדר, שהוא חזק".
לאחר שהועבר למחלקת טיפול נמרץ לב, ומצבו התייצב, הוכנס טל לצנתור, שם אובחנה היצרות של מעל 90 אחוז בעורק הכלילי השמאלי, העורק הגדול ביותר מבין שלושת העורקים הכליליים. "ההיצרות הקשה בעורק מגבילה את זרימת הדם לתאי שריר הלב, במיוחד בזמן מאמץ", מסביר ד"ר ג'ריס נשאשיבי, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה בבית החולים. "המשמעות היא שהתאים מתחילים לסבול ממחסור בחמצן, ומתחילות להתפתח הפרעות בתכונות החשמליות שלהם, מה שיכול להוביל להפרעות קצב ודום לב".
ד"ר נשאשיבי מדגיש כי דום לב הוא מצב מסוכן מאוד, והסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי. "האיבר הכי רגיש למחסור בחמצן ודם, זה המוח - מוות של תאי מוח מתרחש אחרי שלוש דקות. אנחנו נתקלים במקרים של חולים שמגיעים לאחר החייאה ממושכת או לא אפקטיבית, ולא מתאוששים בעקבות כך. אם מתמזל מזלו של החולה, ומישהו נמצא לידו כשזה קורה, ויש מכשיר דפיברילטור, הוא יכול לשרוד את האירוע, ולכן יש חשיבות שיהיה דפיברילטור בכל מקום ציבורי", הוא מוסיף.
יום לאחר מכן התעורר טל לראשונה, אך גם אז מצבו הוסיף להיות קשה, ובמשך יממה שלמה הוא לא תיקשר ולא זיהה את בני המשפחה. "זה היה היום הכי נורא בחיים שלי", אומרת פראוקיה. "חשבתי לעצמי שאמנם הוא ניצל אבל הוא כמו צמח, רק הסתכל עלינו ולא הגיב".
ואולם, בהדרגה החל מצבו להשתפר - הוא יצא מכלל סכנה, וללא נזק משמעותי למוח ולגוף, למרות דקות ארוכות ללא חמצן. "הוא חייך אליי וחיבק אותי", מספרת פראוקיה. לדבריה, טל לא הבין מדוע הוא מאושפז. "הוא כל הזמן רצה לקום וללכת הביתה. באחת הפעמים שהלכתי לשירותים הוא כבר הכין את כל התיקים, רצה לעשות צ'ק-אאוט, אמר שהוא בריא כמו שור". לאחר כמעט שבוע שוחרר טל לביתו, כשמצבו מוגדר טוב, ובעוד שלושה שבועות הוא צפוי להתחיל בשיקום לב. גם היום, מספרת אשתו, הוא עדיין לא זוכר את פרטי האירוע וגם לא את היומיים שקדמו לו, אך הוא הולך ומתפקד כרגיל, אפילו חזר לבשל. "אני מרגיש מצוין. אין לי קול ואין לי זיכרון אבל אני בסדר. זה היה אירוע מטורף", אומר טל.
"כל רגע היה חשוב"
עוד כשהיה מאושפז, ניסתה המשפחה להבין מה בדיוק התרחש באותו יום בטיילת. יונתן, בנם הבכור של טל ופראוקיה, כתב פוסט בפייסבוק, ובאמצעותו נוצר קשר עם מנהל מועדון הגלישה במקום, שסיפר כי שני עוברי אורח סייעו לטל כשהתמוטט. פראוקיה פירסמה גם היא פוסט, ובעקבותיו קיבלה הודעה מבת הזוג של ד"ר רוני דוידזון, מומחה לרפואת ילדים במכבי שירותי בריאות, שסייע לטל, וכך נוצר ביניהם הקשר.
"בדרך כלל אנחנו רצים מוקדם יותר, אבל הפעם חברי רפי איחר ורק במקרה דרכנו הצטלבה עם הדרך של טל", נזכר ד"ר דוידזון בשיחה עם "ידיעות אחרונות". לדבריו, למרות ההתרעה, הוא ורפי החליטו להמשיך בריצה, וכעבור מספר דקות נתקלו בטל כשהוא שוכב על הקרקע, עם הפנים כלפי מטה. "כשהגענו אליו היו די הרבה אנשים מסביבו, אבל אף אחד לא ממש נגע בו. לתחושתי הם פשוט פחדו ולא ידעו מה לעשות", הוא אומר. "היה לו מזל גדול - הוא נפל בשביל מאוד צר, מצד אחד דשא ומצד שני סלעים, והמרחק שלו מהסלע היה עשרה ס"מ. אם היה נופל עליו אני מניח שלא היה הרבה מה לעשות".
השניים זיהו כי טל לא נושם, וד"ר דוידזון החל באופן מיידי בהחייאה. במקביל, הזעיק רפי את מד"א, ואיתר דפיברילטור במרכז הגלישה הסמוך. החיבור אליו איפשר מתן שוק חשמלי במקביל לעיסוי הלב. ד"ר דוידזון מספר כי בשוק החשמלי הראשון טל לא הגיב. "המשכנו החייאה, והדפיברילטור המליץ על מתן שוק נוסף, אז הבחנו פתאום שהבטן של טל זזה, והוא התחיל לנשום, לא בצורה יעילה אבל התחיל לנשום". צוותי מד"א הגיעו באותם רגעים לחוף, ופינו את טל לבית החולים. "כל רגע היה חשוב, ומהירות ההתערבות איפשרה לטל לשרוד את האירוע ללא נזק, גם למוח. אני מניח שאם לא היינו מגיעים במהירות היה נגרם נזק משמעותי", אומר ד"ר דוידזון.
בסוף השבוע נפגשו רוני ורפי, וטל ופראוקיה לראשונה. "היה מרגש מאוד, הם הצילו לו את החיים, הוא לא היה שורד בלעדיהם", אמרה פראוקיה. ד"ר דוידזון מוסיף: "גם אותנו זה מאוד ריגש לראות בן אדם שלא הייתי בטוח שייצא מזה - חי ומדבר, שמח ומאושר. לא יוצא לך הרבה פעמים בחיים שאתה ממש מציל בן אדם". ד"ר דוידזון מבקש להדגיש כי בכל מקרה שבו נתקלים באירוע כזה, יש להתחיל בהחייאה במהירות האפשרית. "נזק אתה לא יכול לעשות, ולכן חשוב שאנשים יידעו את זה ולא יפחדו".
