סתיו קורן לא היה עד עכשיו שם שמסתובב הרבה בכותרות. לא כי הוא לא טוב, אלא כי הוא בחר במסלול הפחות נוצץ: לעבוד, להילחם ולתת לתוצאות לדבר. בלי באזז מיותר, בלי קמפיינים ובלי הצהרות גדולות. פשוט קריירה שנבנית מלמטה – קרב אחרי קרב, ניצחון אחרי ניצחון.
בשבת לפנות בוקר, בלאס-וגאס, זה כבר הפך למשהו שאי-אפשר להתעלם ממנו. קורן עשה היסטוריה כשהפך לאלוף TUFF-N-UFF, אחד מארגוני ה-MMA המכובדים בארה"ב שנחשב לתחנת מעבר בדרך לבמה הגדולה מכולן - UFC. עשרות לוחמים עשו את המעבר הזה, כולל שמות גדולים כמו רונדה ראוזי האגדית וחליל ראונטרי.
הקרב עצמו היה כל מה שמבטיחים כששני לוחמים מגיעים עם מאזן מושלם. מול קורן עמד האלוף המכהן, אנדרו גרטי האמריקאי, שגם הוא הגיע בלי הפסדים וגם הוא האמין שהחגורה תישאר אצלו. על הנייר גרטי היה הפייבוריט. בפועל, הנייר התקפל די מהר. קורן נכנס לקרב רגוע וחד, כמו לוחם שיודע בדיוק למה הוא הגיע. ככל שהקרב התקדם היה ברור שהוא שולט בקצב. הוא שמר על משמעת טקטית, ניטרל את גרטי והצליח להפתיע אותו.
הרגע הזה הגיע כשהקרב עבר למאבק קרקע. קורן תפס עמדה מצוינת מאחורי הגב של יריבו, סגר חניקה אחורית מדויקת וגרטי נאלץ להיכנע. החגורה החליפה ידיים, אבל יותר מהניצחון עצמו, חשוב מאוד איך הוא הושג - בהכנעה. בארגונים הגדולים אוהבים נוקאאוטים כאלה, ולוחמים שמציגים ניצחונות מוחצים מתקדמים מהר מסיבה מאוד פשוטה: הקהל רוצה לראות הכרעות ולא ניצחון בהחלטת שופטים.
הניצחון הזה העלה את קורן למאזן מושלם של 0:8 בקריירה המקצוענית, וגם סימן את ההישג הגדול ביותר שלו עד עכשיו. מעבר לחגורה עצמה, יש גם את המשמעות הרחבה יותר: ארגון TUFF-N-UFF נחשב במשך שנים לאחד המקומות שמהם לוחמים עושים את הקפיצה הגדולה בקריירה. הניצחון עשוי לקרב את קורן להזמנה ל"דיינה ווייט קונטנדר סירייס" - סדרת הקרבות שבה נשיא ה-UFC דיינה ווייט מעניק במקום חוזים ללוחמים שמרשימים בזירה. הפורמט פשוט אך אכזרי: שני לוחמים נכנסים לאוקטגון לעיניו של הנשיא הכל יכול. קרב אחד, הזדמנות אחת. אם הם מרשימים אותו - הדלת לליגה הגדולה בעולם נפתחת.
