אין ספק שהתקופה האחרונה מגדירה מחדש מיהו ישראלי. זה כבר לא ההוא שקשור בעבותות למורשת גניבת מגבות מבתי מלון או לנפנוף מנגל שמבעיר בטעות את כל היער ביום העצמאות. ישראל התקדמה מאז. הישראלי החדש מת על המדינה הנרדפת שלו. משנן בסיסמאות כמה הוא מעריץ את לוחמי צה"ל. אוהב ללכת למקלטים ומתכנן להיכנס לחופה עם צליל של התרעת פיקוד העורף.
ככה שלידיעות סטטיסטיות על ספורט ואירוויזיון נוספו בימים אלה גם אייטמים בידורים כיפיים כמו כמה אזעקות יש בכל עיר, איזה יישוב הדיח את פתח-תקווה מהפסגה, ואפילו כתבה ב-13 על איך הפכה מצפה-רמון המנומנמת למוקד עלייה לרגל לכל ישראלי שצריך קצת שקט.
"כבר בשבת בשמונה בבוקר, באזעקה הראשונה, הבנו שצריך למתג את מצפה-רמון כמקום בטוח", אמר אליה וינטר, ראש המועצה. כנראה שחלק מהישראליות החדשה היא לחשוב שביטחון הוא כבר מותרות שאפשר למתג. נותר רק לשנות את שם המקום ל"מכתשלווה" ולקוות שהאיראנים לא רואים טלוויזיה.
מהדורות החדשות מזהות את הסנטימנט הנוכחי, ובהיעדר חדשות אמיתיות לדווח עליהן - כי מי יודע מה באמת קורה באיראן - מקיימים שם פאנלים חדשותיים שיוצרים דרך השפה גבולות חדשים של ישראליות. ב"אולפן שישי" למשל, כינסו את טובי הפרשנים לדון במה שקורה, לצד כתבת דסק חוץ מעת לעת. הייתה גם פרשנית אחת - זו שמתרגמת בבועה לשפת הסימנים. ייתכן שהיא גם הייתה הכי מדויקת.
אחרי כתבה על איראן שבה נעזרו בצילום מתוך ערוץ הטלגרם של דניאל עמרם, הגיע דן חלוץ לראיון ראשון מאז המלחמה. הוא התבקש לתת חוות דעת על החיבור בין טראמפ לנתניהו בנקודת הזמן הזו. לא לדאוג, חלוץ עבר את המבחן כשאמר שהוא חושב שזה טוב מאוד. אחר כך דיבר על התקוממות העם האיראני, על הזמן לצאת להפגנות, ורמז שלא רק באיראן צריך להפגין. אלמוג בוקר, הביע את מורת רוחו כשלא האמין שרמטכ"ל לשעבר יכול להגיד לאנשים להפגין. דדי שמחי לא אהב כשחלוץ קרא להגדיר מטרות למלחמה. שמחי אמר: "זה מדהים, אתה היית הרמטכ"ל".
לכאורה אין שום הפתעה באף תגובה של הפרשנים. הדבר היחיד שתופס את תשומת הלב הוא דווקא האופן הרגשני שבו הם מביעים את אי-הסכמתם למה שנאמר. בלי שום טענה מנומקת. רק דרך הבעת הפנים של "אי-אפשר להאמין שהוא חושב אחרת". הישראלי החדש הוא זה שמעריץ את כל מה שישראל עושה בלחימה. אין מטרות למלחמה? אין השערה מתי ואיך תסתיים? אין הבנה כיצד החיילים ימשיכו להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן? איך האזרחים ימשיכו ללכת למקלטים בלילות ולתפקד כעובדים והורים ביום? מה כל זה משנה, ואיזו רוח לוזרית יש לכל אלה שלא מאמינים שצריך להיכנס בהם חזק. עד לניצחון המוחלט.
ישראלי אמיתי לא מוותר על מה שאומרים לו. הוא מכופף את הראש בכל אזעקה, אבל בגאווה. רוצים לחיות בבועה? תלכו לצד של המסך. אולי לא תשמעו מה יש לפרשנית לשפת הסימנים לומר, אבל לא בטוח שזה באמת משנה.
בקטנה
yes העלו לצפייה בבינג' את כל פרקי "תוצרת בית", סדרה חדשה שהיא אסקפיזם מוחלט וכיפי על סבא ונכד שמקימים עסק ביתי למכירת ערק בערד. ששון גבאי ועידו קציר הנהדרים מככבים, גורי אלפי ביים ואדר מירום ועמרי עמית יצרו. אם כבר לברוח למדבר, אז עדיף עם אלכוהול וסדרה שתזכיר שיש פה עוד ישראליות ששווה לתת לה במה ובטח בזמן מלחמה. מתאים אפילו לצפייה עם כל השכנים במקלט. אפשר גם להיות שיכורים.
