"אין כסף, אין עבודה, אין תמיכה ממדינות או מגופים בינלאומיים" מספרת נוהא "אפילו המצב שבו עקרות בית מכרו תבשילים, כלי בית ותכשיטים בקרנות רחוב, כל זה נפסק כי אין קונים ואין כסף".
מרואן מספר על מאהלים גדולים שהוקמו בן לילה בצמתי רחובות בביירות. "אנשים מהדאחיה הצטרפו לבורחים מדרום לבנון, הקימו אוהלים, והילדים מסתובבים ביניהם בגשם ובקור העז. תושבי ביירות שמחזיקים דירות גדולות אוספים את הפליטים אליהם הביתה. זה סידור שמחזיק מעמד בינתיים, אבל לא פתרון לטווח הרחוק" הוא מסביר. "אם לדרום יוכלו לחזור, בדאחיה אין לאן לחזור. עשרות בתי מגורים נהרסו".
תאמר, בכיר באחת מסוכנויות הסיוע שפועלות בלבנון, מספר כי הוא ורעייתו, מנהלת לשכה באחד ממשרדי הממשלה הלבנונית, מקבלים משכורת ישירות ממעסיקיהם. "כבר שלוש שנים אין אמון בבנקים הלבנוניים אחרי פרשיות שחיתות שהביאו לעצירת משיכת הכספים. אנחנו מקבלים ביד את המשכורת ומחביאים חלק גדול מהכסף. בדיוק כמו אצלכם, הילדים לא הולכים לבית הספר. לומדים בזום, מרחוק. המצב גרוע מאוד".
נעימה מספרת שרוב החנויות סגורות, ומחירי המוצרים הבסיסיים קפצו בבת אחת. "מדברים על ייבוא בשר, מדברים על סיוע שיגיע מירדן, ולא מגיע. הסוחרים מחביאים סחורות ומוכרים מתחת לשולחן רק למי שמוכן לשלם פי עשר מהמחיר המקורי. לבנון תמיד הייתה מדינה של סוחרים, אבל המצב עכשיו פוגע מאד בשכבת הביניים. מי שיכול מפליג לקפריסין ומשם ממשיך לאוסטרליה, ניו זילנד ויתר המדינות הבודדות שמוכנות לאפשר כניסה של לבנונים בלי ויזה".
עסמת, מוסלמי סוני, גם הוא בתפקיד בכיר, מדבר על המתיחות בצמרת הלבנונית: מצד אחד הנשיא ג'וזף עאון הנוצרי-מארוני וראש הממשלה המוסלמי-סוני נואף סלאם, ומהצד השני הרמטכ"ל, גם הוא בן העדה המארונית, שמסרב להכריז מלחמה על חיזבאללה. "אני יכול להבין אותו, כי שליש מהצבא הם בני העדה המוסלמית-שיעית, כמו חיזבאללה. הוא לא רוצה מרד אזרחי ולא יכול, לטענתו, להורות לצבא לחסום מאגרי נשק של חיזבאללה או לעצור פעילים מרכזיים, מחשש למרד.
"מצד שני, ראש הממשלה סלאם מנהל נגדו קרב כיפוף ידיים, בתמיכת הנשיא עאון. הם רוצים שחיזבאללה ימסור את הנשק ויהפוך למפלגה פוליטית. הם יכולים לחלום". לסיטואציה המורכבת הצטרף יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, מנהיג תנועת אמל השיעית, שתומך בשיחות שלום עם ישראל ובאותה נשימה דורש יישום מלא של החלטה 1701 לפני שיתקיימו כאלה.
מחמוד, איש סגל באוניברסיטה האמריקאית של ביירות, מספר שאנשים משכירים דירות למי שלא יכול לשלם על חדר במלון, אבל דורשים מהשוכרים לחתום על חוזה לחצי שנה לפחות. גם דמי השכירות, שהגיעו עד לאחרונה ל-300 דולר לכל היותר, זינקו לאלף דולר ואף יותר. נעימה מספרת שלקחה את בתה לרופא ונדהמה מהסכום שדרש. "הסברתי לו שאני לא עומדת בתשלום. הרופא ענה לי בשקט: ומה את חושבת שהמצב אצלי? גם אני חייב לפרנס משפחה".
עסמת מציין שהציבור הלבנוני חלוק בנוגע לישראל. "חלק רוצים משא ומתן זריז, אפילו שמעו שרון דרמר, מקורבו של נתניהו, מתחיל בשיחות, ויש הרבה ציפיות. אחרים מאשימים את ישראל בכל הדברים הרעים שקורים בלבנון. גם הנשיא וראש הממשלה, למרות השנאה והחשדנות כלפי חיזבאללה, מעדיפים להטיח ביקורת נגד ישראל".
