טיב ג'ובס מתהפך בקברו: "אנחנו לא יודעים לבנות מחשב נייד ב-500 דולר שהוא לא חתיכת זבל; הדנ"א שלנו לא יאפשר לנו לשלוח מוצר כזה ללקוח", אמר באוקטובר 2008, שלוש שנים לפני מותו, בציטוט שהפך לאחד המזוהים ביותר איתו ועם אפל; "יש לקוחות שאנחנו בוחרים לא לשרת".
ג'ובס, ובכן, צדק: מחשב ב-500 דולר עוד לא ראינו מבית אפל, אבל ב-600 (ויש גם דגם ב-700) כן; החל מן השבוע שעבר בעולם, ומהשבוע גם בישראל. "מקבוק ניאו" הוא הלהיט החדש של החברה, והוא מסתמן כבר כמכשיר שרואים רק אחת לעשור ומטלטל שוק שלם. ומה שמפתיע, שלא מדובר במוצר חדשני במיוחד — כמו משקפי ה-Vision Pro המושקעים למשל — עם טכנולוגיה שומטת לסתות; מדובר בהפך המוחלט: מחשב שאין בו שום רכיב או טכנולוגיה שלא ראינו כבר. ובכל זאת, הוא מחולל פאניקה בתעשיית מחשבי ה-PC.
אחרי כמה ימי שימוש אינטנסיביים, באדיבות רשת iDigital, הנה השורה התחתונה: ההייפ מוצדק ואפילו עולה על כל הציפיות. ה"ניאו", לטעמנו, הוא המוצר המבריק ביותר בקשת המוצרים של אפל כיום. עוד לפני הכניסה לפרטים הטכניים — מדובר במה שמקובל לכנות כ"מחשב כניסה", כזה שאפל לא העלתה על דעתה לייצר עד כה: מחשב המיועד למשימות בסיסיות שבעיקר בשבילן, בינינו, רובנו זקוקים למחשב — גלישה באינטרנט, שימוש בתוכנות "אופיס", כתיבה ומשלוח דואר, צפייה ביוטיוב, שיחות וידיאו ב"זום" וכדומה. והוא עושה את זה מצוין; בסטייל, במשקל נמוך (1.2 ק"ג), ועם מערכת ההפעלה, הגימור והעיצוב המעולים של אפל.
פשרות הגיוניות
אז מה הקאץ'?
ברור שכדי להגיע למחיר הזה אפל נדרשה לפשרות. למשל, שבבי המקבוק של אפל בשנים האחרונות הם מסדרת M, אבל את ה"מקבוק ניאו" מריץ שבב סמארטפון, לייתר דיוק A18 pro, שפועם כיום בשני דגמי אייפון מן השנה שעברה — אייפון 16 פרו ופרו-מקס.
פשרה? ובכן, לא ממש: ה-A18 pro מקביל בעוצמתו לשבב M1, ובמבחני ליבה בודדת שנעשו לו הוא אפילו חזק יותר, קרוב יותר ל-M3. באייפון פרו אפשר כבר, בזכותו, לערוך סרטוני 4K.
פשרה-לכאורה אחרת היא נפח זיכרון ה-RAM, שבשני דגמי ה"ניאו" לא עובר את 8 הגיגה-בייט/שעה. בעולמות ה-PC וה-Windows זה נשמע מופרך: אין היום מחשב מודרני סביר שיסתפק בזה. אבל בעולמות המק פיתוח החומרה והתוכנה מתבצעים במקביל, והשימוש בזיכרון העבודה יעיל בהרבה: כשהוא נגמר, מתחיל שימוש חכם ב"קובצי החלפה" — כלומר בכונן ה-SSD עצמו, והביצועים תלויים במידה רבה דווקא במהירותו.
הפעלנו במחשב אפליקציות שהגיבו מצוין, ובמקביל — ועם לא מעט חששות — העמסנו על הדפדפן 20 כרטיסיות/לשוניות, ופתחנו כמה גיליונות אקסל, סרטון יוטיוב על מסך מלא, ווטסאפ, שלושה מסמכי וורד, ואפילו שני משחקי קז'ואל בסיסיים מהספרייה החינמית באפסטור. אפס בעיות, קטיעות, מעצורים או האטות, והאפליקציות נפתחו במהירות מרשימה. זה יותר ממספיק למשתמש ממוצע.
עוד פשרות: משטח מגע מכני במקום המשטח עם המשוב ההפטי, הרגיש יותר, שאפל משלבת במכשיריה בשנים האחרונות. זה אומר הפעלת כוח גדולה יותר בלחיצה, אבל לא פוגם ברגישות ובדיוק המשטח. חסר גם חיישן תאורת סביבה למסך ה-Liquid Retina המצוין, שידאג להציג את הצבעים הנכונים בכל מצב. אבל הרזולוציה (2,408 על 1,506) והבהירות (500 ניט) כפולים משל הרבה מחשבים ניידים בטווח המחירים הזה.
ויתור אחר מורגש בשקעים לחיבורים חיצוניים: שניים בלבד, שניהם בתצורת C-USB ומשמשים גם כשקע טעינה, אבל מיושנים ואיטיים — אחד מסוג 3.0 USB ואחד USB 2.0; איזה הוא מה? תצטרכו לנסות. על כל פנים, כדי לחבר את המחשב למסך גדול, או אפילו כדי לחבר דונגל USB סטנדרטי של עכבר תזדקקו למתאמים.
אף שמקשיו הם אותם מקשי הכרית הרכים, השקטים, שב"מקבוק פרו", ב"ניאו" הם לא כוללים תאורת רקע — מה שיקשה אולי על הקלדה לא עיוורת בחושך. למען האמת, זו אחת התכונות שמשתמשים כמעט שלא יודעים על קיומן, חוץ מהרגעים הבודדים שבהם הם באמת צריכים אותן.
ועוד: רק הדגם היקר יותר, שאותו בדקנו, מגיע גם עם כפתור Touch ID לזיהוי טביעות אצבע במקום סתם כפתור כיבוי.
מטען כמו לסמארטפון
סוללת ה"ניאו" — ליתיום-יון — דומה יותר לסוללת סמארטפון מאשר לסוללת ליתיום-פולימר של מקבוק רגיל. היא זולה וקטנה יותר, אבל מתאימה לשבב כמו כפפה ליד. באתר המקצועי Tom's Guide התקשו להאמין לאורך החיים שלה — טוב בהרבה מכל הלפטופים הזולים בטווח המחיר של ה"ניאו". אנחנו נדרשנו להטעין את המכשיר מחדש רק אחרי יומיים של ניסויים אינטנסיביים. ועוד יתרון: המטען (20 ואט, מצורף בערכה) הוא מטען סמארטפון קל וסטנדרטי.
גם מצלמת הרשת המובנית (והבלתי נראית) ורמקולי הסטריאו הצדדיים לא כוללים אמנם את חידושי השנתיים האחרונות בתחום, אבל הם באיכות ממוצעת-פלוס. באיכות הבנייה אין פשרות: מארז אלומיניום מלא, שמרגיש יוקרתי ועמיד.
זהו הלפטופ הקלאסי לתלמידים, לסטודנטים, לכותבים, אפילו למתכנתים שמעדיפים לכתוב קוד על מק, אבל לא מתכוונים להריץ עליו מודלי שפה מורכבים. ברור שעורכי סרטים מקצועיים, מקצועני פוטושופ וכמובן גיימרים יזדקקו למחשב חזק יותר — למרות שהיוטיובר אנדרו צ'אי, הידוע בזכות מבחני הביצועים שלו למשחקי אפל, הריץ עליו בהצלחה גם משחקים תובעניים המותאמים ל-macOS. "מקבוק ניאו", אגב, לא לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת: הוא משווק בארבע אפשרויות צבע שובבות: ורוד, צהוב-ירקרק, כסוף וכחול כהה.
אז מה נבקש לשנה הבאה ב"ניאו"? יותר זיכרון RAM, חיישן תאורת סביבה ואם אפשר גם מסך מגע. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
המחיר ב-iDigitral: 2,500 שקל לגרסת 256 גיגה-בייט (2,350 לסטודנטים); 2,990 שקל לגרסת 512 גיגה-בייט ו-Touch ID (ו-2,810 לסטודנטים).
הטוב: מחיר מצוין למחשב אפל, מסך מעולה, ביצועים מפתיעים, עיצוב וגימור.
הרע: 8 גיגה-בייט RAM בלבד, יציאות USB מיושנות, אין Touch ID בדגם הבסיסי.
