סוֹף הָעוֹלָם וַאֲנִי תּוֹפֵר שִׂמְלָה
מִן הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֲנִי מֵטִיל עָלַי
בְּחַיֵּי. מַכְאִיב לִלְבֹּשׁ אֶת הַשִּׂמְלָה
מַכְאִיב יוֹתֵר לִפְשֹׁט אוֹתָהּ.
אֲנִי מַגְלֶה אֶת הַשִּׂמְלָה אֶל הָאָרוֹן
כָּל עוֹד גּוּפִי עוֹמֵד בָּזֶה. וְשׁוּב סוֹף
הָעוֹלָם וַאֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת הַשִּׂמְלָה מִן הָאָרוֹן,
שָׁב וְחוֹבֵשׁ אֶת עַצְמִי בָּאֱמֶת שֶׁל הַיֹּפִי.
לְסוּטַת עֲדָיִים שֶׁל צְרָחוֹת, הֲדוּקָה
בִּקְלִיעִים שֶׁל שָׁוְא בַּמָּתְנַיִם, שֹׁבֶל
שֶׁחוֹרֵץ פְּצָעִים עַל כָּל צַעַד. שְׁכֵנִים
קוֹרְאִים לִי אָסוֹן בְּסוֹף הָעוֹלָם.
זֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם בִּכְאֵב,
עֵירֹם בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב.
