זה היה, כמתבקש, הערב הגדול של הוליווד השנה, והוא כלל פרסים, מספר מועט של הפתעות, מחוות יפות לכוכבים ויוצרים שהלכו לעולמם וגם סרט אחד שמלך בזכיות וסימן את סוג הקולנוע שהוליווד מתגאה בו. ובשוליים, למרות שהוא לא התאפיין בנאומים פוליטיים חוצבי להבות, הוא כן כלל קריאה אחת צורמת לאוזניים ישראליות של אחד הכוכבים.
אך במרכזו של הערב עמד "קרב רודף קרב", אפוס האקשן של הבמאי המוערך פול תומאס אנדרסון ("זה ייגמר בדם") שאחרי קריירה ארוכה בהוליווד - הצליח בסרטו הגדול ביותר עד כה, בכיכוב ליאונרדו דיקפריו, להביא את סרטו להישג מכובד של זכייה בשישה פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר, וכן פרסי הבימוי והתסריט לאנדרסון שנראה המום לאור האהבה שהורעפה עליו, וגם לשחקן המשנה שון פן - שזכה בפעם השלישית בקריירה שלו באוסקר - אך בחר "להבריז" מהטקס מאחר והיה במסע פרטי לאוקראינה. הסרט, שעוסק בפעיל מהפכן לשעבר (דיקפריו) שמנסה לשחרר את בתו מקצין ימני קיצוני שחטף אותה (פן), הוא פוליטי במרומז - ולועג בדרכו למצב הפוליטי בארה"ב, אך בנאומי הזכייה שלו אנדרסון החליט להישאר עמום במסריו ומלא תקווה ואמר: "כתבתי את הסרט הזה כמחווה לארבעת ילדיי, ובגלל הבלאגן הגדול שאנחנו משאירים אחרנו, אך אני בטוח שהם הדור שיתקן את המצב". הסרט, הפקה של אולפן "וורנר" שעמד למכירה השנה, הוא דוגמה נדירה לסרט עתיר תקציב שעוד מופק לקהל הבוגר ומיועד לצפייה בקולנוע, ובזכייתו מצביעי האקדמיה שידרו שהם מתגעגעים לסוג הקולנוע ההולך ונעלם הזה.
מי שלא נעדר מהטקס הוא דיקפריו עם לוק משופם שנהנה מהתשומת לב על אף שלא זכה בפרס השחקן אליו היה מועמד. מי שבהחלט יכול לרשום עצמו ברשימת המאוכזבים הוא הכוכב הצעיר טימותי שאלאמה ("חולית") שלא זכה בפרס השחקן על אף שההימורים לפני הטקס קבעו שהוא המועמד המוביל על "מרטי סופרים", אך הפסיד לכוכב השחור הצעיר מייקל בי. ג'ורדן מ"חוטאים" שנראה מופתע ונרגש. מנגד, הסרט "חוטאים" שהוביל בכמות המועמדויות - 16 - זכה בארבעה פרסים בלבד, ולא במרכזי. בפרס השחקנית זכתה ג'סי באקלי על תפקידה כאשתו של שייקספיר בדרמה "המנט".
הטקס נערך תחת אבטחת שיא בגלל דיווחים בארה"ב כי מתוכננת בו פעולת חבלה איראנית - אך בפתיחת הטקס המנחה קונאן אובריין התבדח כי האיום המרכזי מגיע כנראה מכיוון "חובבי הבלט והאופרה" שהתרגזו בשבוע החולף על שאלאמה שהעליב אותם בראיון. בכלל, זו הייתה עדות לאופיו הלא-פוליטי של הטקס, שבו המנחה ורוב הזוכים ניסו להפיג את המתחים על ידי הומור לא מזיק.
מנגד, מי שלא בזבז הזדמנות לתקוף את ישראל הוא שחקן שכלל לא היה מועמד, חוויאר בארדם, שידוע ביחסו האנטי-ישראלי. השחקן, שנבחר להגיש פרס, עלה לבמה עם שתי סיכות - אחת נגד מלחמה בכללי ואחת בעד עזה - וזעק שתי קריאות בלבד: "לא למלחמה, ושחררו את פלסטין!". הוא זכה לתשואות באולם, אך במשדר נמנעו להראות אילו סלבריטאים מרכזיים - אם בכלל - מחאו לו כפיים. ומיד בהמשך, הוא הגיש את פרס הסרט הבינלאומי, ובקטגוריה זו לא זכה הסרט הפרו-פלסטיני "קולה של הינד רג'ב" העוסק בילדה פלסטינית בעזה שנהרגה במלחמה. במקומו זכה הסרט הנורבגי "ערך סנטימנטלי". הסרט הישראלי "הים" שנשלח לתחרות כלל לא היה מועמד, והסרטים הישראלים הקצרים "כתם קצבים" ו"היו ואינם" שהגיעו להישג המרשים של מועמדות - יצאו מהטקס בידיים ריקות. הרגע המרגש בטקס כלל לא היה קשור לזוכים מההווה - אלא המחווה המסורתית למי שהלכו לעולמם השנה מהתעשייה, ובראשם מחווה של הכוכב בילי קריסטל לבמאי האגדי רוב ריינר ("הנסיכה הקסומה") שנרצח עם אשתו בדצמבר באכזריות על ידי בנו. ברגע השיא של הטקס - עשרה מכוכבי סרטיו של ריינר בעבר עלו וקדו בדממה לבמאי הנערץ.
