חסימת מצר הורמוז היא למעשה מנוף הלחץ האסטרטגי העיקרי שאיראן יכולה ומפעילה כעת נגד ארצות-הברית ובעלות בריתה, המפרציות הערביות הסוניות. חסימת המצר מאיימת על הכלכלות העיקריות של אסיה ואירופה, מפני שכחמישית מצריכת האנרגיה שלהן עוברת דרך מצר הורמוז ממדינות המפרץ המפיקות נפט, כולל איראן.
עשרה אחוזים מצריכת הנפט של סין באים מנפט שסין קונה בזול מאוד – למעשה מבריחה – מאיראן, שעליה מוטלות סנקציות אמריקאיות חמורות שאוסרות עליה לייצא נפט וגז. הודו מקבלת חלק גדול מהגז הנוזלי שהיא זקוקה לו – בעיקר עבור משקי הבית, לבישול – מהמפרץ הפרסי: קטאר, עיראק, כוויית ומדינות אחרות. כלכלנים באירופה מעריכים שאם המצר ימשיך להיות חסום עוד כמה שבועות מחירי הנפט יאמירו לכדי 140 דולר לחבית וזה עלול לגרום למיתון בכלכלה העולמית ולהאטה בקצב הצמיחה של מרבית מדינות האיחוד האירופי. אם חסימת המצר תימשך מעבר לכמה שבועות, מעריכים הכלכלנים, זה יגרום לפגיעה של ממש בצמיחה העולמית.
חסימת מצר הורמוז פוגעת אנושות במפרציות הערביות הסוניות שאמנם מרוויחות מהעלייה הנוכחית במחירי האנרגיה בשוק העולמי, אבל צריכות לצמצם את תפוקת הנפט שלהן מפני שהן אינן יכולות לייצא אותו, ומתקני האחסון שלהן מלאים כבר עד אפס מקום. ארה"ב עצמאית מבחינה אנרגטית ולכן אינה סובלת ישירות ממחסור באנרגיה עקב חסימת המצר, אבל עליית מחירי הנפט בשוק העולמי כבר גורמת לעלייה של כ-40 סנט במחירי גלון בנזין או דיזל בתחנות הדלק האמריקאיות. זו בשורה רעה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהבטיח לבוחריו להוריד מחירים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בעוד כשישה חדשים.
די מרגיז לראות שהאיראנים, בערמומיות ובפיקחות רבה, מבצעים מתחילת המלחמה חסימה סלקטיבית של מצר הורמוז, ובכך מקטינים את הנזק החומרי שנגרם להם, וגם את הפגיעה בתדמיתם הבינלאומית. הם מאיימים בפגיעה וגם פוגעים בכל המכליות שמנסות לעבור במצר, חוץ מאלה שמובילות נפט וגז לסין והודו. בתמורה סין אינה לוחצת עליהם לפתוח את המעבר או לקבל את דרישות ארה"ב. איראן גם מקבלת מסין תמיכה מדינית באו"ם, ומתחת לשולחן גם סיוע מודיעיני והבטחה לסייע בשיקום אחרי שהמלחמה תיגמר. הודו, שביקשה מאיראן לא לחסום את מכליות הגז הנוזלי שמפליגות אליה, גומלת לטהרן בהודעה שהיא אינה מצטרפת לקואליציה הימית הבינלאומית שטראמפ מנסה להקים כדי לאבטח מכליות שיעברו בשיירות דרך הורמוז, על אף האיום האיראני.
האיראנים לא צריכים להתאמץ הרבה כדי לחסום את המצר, שרוחבו במקום הצר ביותר הוא 21 מייל ימיים (כ-38 קילומטרים) ויש בו שני נתיבי שיט בלבד עבור מכליות כבדות. לרשות האיראנים עומד לא רק החוף הסלעי שלהם הגובל במצר לאורך מאות קילומטרים, אלא גם שבעה איים שמאפשרים לאיראנים להפעיל מבחר אמצעים ושיטות נגד כל כלי שיט שמנסה לעבור נגד רצונם. מדובר בין השאר בטילי חוף-ים; טילים בליסטיים נגד ספינות; מוקשים ימיים למיניהם; סירות תקיפה מהירות שיכולות לשמש גם כסירות נפץ מתאבדות; רחפנים וכטב"מים תוקפים; וגם יכולות תת-מימיות שכוללות צוללות נפץ מאוישות ורובוטיות.
לפי שעה האיראנים נזהרים ונמנעים משימוש ברוב האמצעים האלה. הם פגעו אמנם בכמה מכליות באמצעות כטב"מים מתאבדים כדי לסמן שהם רציניים באיומיהם, אבל נמנעו משימוש בטילים ובסירות תקיפה. ייתכן שהם שומרים אמצעים אלה למצב שבו האמריקאים ינסו לפתוח בכוח את המצר, או שהם חוששים שאם יגזימו ארה"ב וישראל יפגעו להם בייצור ובייצוא הנפט – מה שירסק את מה שנשאר מכלכלת איראן.
המצב הנוכחי נוח לאיראן, כשתנועת המכליות במצר פסקה כמעט לחלוטין מלבד אלו ששטות להודו ולסין. ביחס לאפשרות שהאיראנים הטילו מוקשים למפרץ יש עדיין אי-בהירות. גורם בכיר בצה"ל דיווח לחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שהוטלו יותר מעשרה מוקשים ימיים גדולים למימי הורמוז. ככל הנראה אלה אינם מוקשים רגילים שמופעלים על ידי הספינה שנתקלת בהם או עוברת מעליהם, אלא מוקשים גדולים שהאיראנים מתכוונים להפעיל מרחוק כשיחליטו. הפנטגון לעומת זאת טוען שאין לו שום עדות או מידע מודיעיני אמין לכך שאיראן הטילה מוקשים למימי המפרץ. אבל אם פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקו"ם) יצטרך לפתוח את המצר, יהיה עליו לצאת מההנחה שיש מוקשים ימיים ולהפעיל אמצעים מיוחדים לשלייתם ולנטרולם, לפני שיתחיל להעביר מכליות במקום.
אז מה ארה"ב יכולה לעשות? קלף מיקוח ומנוף לחץ אסטרטגי חשוב – אולי עוצמתי מדי - הוא האי האיראני חרג, שבו מטעינים על מכליות 90% מהנפט שאיראן מייצאת. אם האמריקאים ישתלטו צבאית על מתקני הנפט שעל האי, איראן לא תוכל לייצא את הנפט בלי אישור מטראמפ – מה שיפעיל לחץ כבד על המשטר בטהרן וגם בעקיפין על סין. לפני יומיים יצר סנטקו"ם אופציה לנשיא להשתמש בחרג כקלף מיקוח לאכוף את פתיחת המצר: מטוסים אמריקאים הפציצו והרסו את כל המתקנים הצבאיים שמגינים על האי ועל מתקני הנפט, מה שמאפשר לכ-2,200 לוחמי מארינס שנמצאים בדרכם למפרץ להשתלט די בקלות על האי ולהחזיק בו.
אבל בוושינגטון לא ממהרים לשלוף את הקלף הזה מחשש שאיראן תגיב עליו בנוסח "תמות נפשי עם פלישתים" ותנחית מכות גמול הרסניות על מתקני ושדות הנפט של המפרציות, בעלות בריתה הערביות של ארה"ב. לאיראנים יש אלפי טילים בליסטיים קצרי טווח, כטב"מים ואפילו רחפנים, שבאמצעותם הם יכולים לגרום נזק בלתי הפיך לתעשיית הנפט העולמית, ואת זה ארה"ב לא רוצה.
האופציה השנייה היא ליווי שיירות של מכליות דרך מצרי הורמוז והגנה עליהן. ההכנות לכך יימשכו לפחות כמה שבועות, וסנטקו"ם יצטרך לנהל מבצע צבאי מקדים שינטרל את מוקדי האיום בחוף האיראני של המצר ובשבעת האיים שבמימיו.
אופציה נוספת היא מבצע צבאי נרחב להשתלטות וכיבוש כל החוף האיראני שסביב מצר הורמוז ושבעת האיים, כדי לנטרל באמצעות נוכחות פיזית את מוקדי האיום מכל הסוגים שנמצאים שם. אלא שמבצע כזה יצריך כוחות נחיתה ולוחמים על הקרקע בסדר גודל הרבה יותר מאשר מאשר 2,200 אנשי מארינס. כוח גדול כזה עלול לספוג אבדות ולהיקלע לבוץ כמו זה שנקלע אליו הנשיא בוש הבן בעיראק, מצב שממנו הבטיח טראמפ לבוחריו להימנע בכל מחיר.
מבין שלוש האופציות, סביר מאוד להניח שדרך הפעולה שטראמפ יבחר בה, בעצת הגנרלים שלו, היא ליווי שיירות. זאת מפני שמבצע כזה אינו יוצר בהכרח הסלמה ישירה עתירת נפגעים ואבידות. מגרעתה העיקרית היא הצורך לצבור עוד כוחות ימיים ואוויריים רבים ומגוונים כדי להבטיח הצלחה, והזמן שייידרש להיערכות.
אחת הסיבות שטראמפ רוצה שציי מדינות נאט"ו ישתתפו בליווי שיירות במצר הורמוז, היא שלבריטניה, לצרפת ולגרמניה יש שולות מוקשים שיכולות להגיע יחסית מהר לאזור. זה אומר שאפשר יהיה להתחיל אפקטיבית במבצע ליווי השיירות לכל המוקדם בעוד כשבוע וחצי - שבועיים. אם המצר הורמוז יישאר סגור עוד חודש וחצי, זה עלול לגרום, להערכת כלכלנים, לשפל עולמי. לכן טראמפ לוחץ על מדינות נאט"ו להצטרף למבצע. לשיטתו, אם הכלכלה העולמית היא שסובלת מסגירת מצר הורמוז, אז כדאי שהמדינות שנפגעות ישתתפו בפתיחתו.
אלא שהאירופים וגם האסייתים לא נוטים להיענות לקריאתו של טראמפ. הם לא רוצים להידרדר למלחמה אזורית עם איראן שהם לא יזמו אותה, הם אינם משוכנעים בנחיצותה, ובציבור שלהן יש התנגדות פוליטית עזה להיות מובלים לקרב על ידי ארה"ב. בסופו של דבר נראה שארה"ב, בעזרת ישראל שבעיקר תסייע במודיעין, ובסיוע חשאי של מדינות הנפט הערביות, תצטרך לעשות את העבודה. טראמפ לא יכול להרשות לעצמו לסיים את המלחמה כשאיראן חוסמת את מצר הורמוז ומשדרת בכך שעודנה מעצמה שיכולה להתנגד בהצלחה לארה"ב ואף לאכוף את רצונה על שכנותיה.
