בטווח הקצר סין אולי מפיקה יתרונות מהמלחמה של דונלד טראמפ באיראן, אבל שי ג'ינפינג לא בהכרח מתלהב ממנה כמו שאולי ניתן היה לצפות.
במשך יותר מעשור, איראן הייתה עמוד תווך באסטרטגיה הגלובלית של סין. היא סיפקה אנרגיה בזול ואיתגרה את השפעתה של ארה"ב במזרח התיכון. כעת, השותפות הזו נמצאת תחת לחץ רציני. על פי "הקרן להגנת הדמוקרטיות", סין רוכשת כ-90% מהנפט המיוצא של איראן, ומסייעת לשמור על הכלכלה האירנית בחיים למרות הסנקציות המערביות. בשיא סיפקה איראן 20% מהנפט הגולמי המיובא של סין, כ-1.6 מיליון חביות ביום. רכישת נפט מאיראן הייתה החלטה אסטרטגית עבור סין. בתי זיקוק סיניים קנו נפט אירני במחירים מגוחכים של 8 עד 14 דולר לחבית. ב-2021 בייג'ינג וטהרן חתמו על שותפות אסטרטגית בת 25 שנה בשווי מוערך של 400 מיליארד דולר, הכוללת תשתיות, אנרגיה ותחבורה.
כל זה נמצא כרגע בסכנה משמעותית. שיבושים הקשורים למלחמה פוגעים ישירות בביטחון האנרגטי של סין, כשעד 45% מיבוא הנפט של סין עובר דרך מיצר הורמוז שהאיראנים מנסים לחסום. האמריקאים יודעים זאת היטב ולא במקרה לוחצים על המשטר בסין לעזור להם לפתוח את המיצר. הדרישה של טראמפ לעזרה סינית אמנם התקבלה בגיחוך פומבי בבייג'ינג, אבל ספק אם הם מגחכים גם בחדרי חדרים. הדחייה של ביקור טראמפ בסין בסוף החודש, בוודאי לא עוזרת להרגיע את המתח. טראמפ אמר אתמול כי הסינים “היו בסדר עם שינוי הפגישה”, ציין כי הוא מצפה לפגוש את שי ג’ינפינג והוסיף: “הוא גם מצפה לראות אותי, אני חושב”.
המלחמה חושפת גם את שיתוף הפעולה הצבאי של סין עם איראן. בשנה שעברה הטילה ארה"ב סנקציות על גופים סיניים שסיפקו חומרים לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן. למרות זאת, ספקים סיניים מכרו לאיראן חומרים לייצור מאות טילים, כשטהרן גם ביקשה לאחרונה לרכוש טילי שיוט סינים על-קוליים נגד ספינות. שיתוף הפעולה הזה לא רק חיזק את איראן אלא גם נתן לסין הזדמנות לבחון את אמינות הטכנולוגיה הצבאית שלה.
בשבוע שעבר הורידה סין את יעד הצמיחה הכלכלית השנתי שלה לרמה הנמוכה ביותר מאז 1991, למרות שהיא ממשיכה בפיתוח המהיר של תעשיות הייטק ואנרגיות מתחדשות. סין קיוותה לצאת מהמשבר הכלכלי דרך ייצוא, אבל היא העבירה שנה במלחמת סחר עם ארה"ב וכעת רואה את המזרח התיכון - המספק את נתיבי הספנות העיקריים שלה ואת חלק מצרכי האנרגיה - בוער ומופסד כספית. ככל שהמלחמה תימשך זמן רב יותר, כך היא עלולה לפגוע יותר בסין, במיוחד אם התנועה דרך מיצר הורמוז תישאר חסומה.
התגובה האיראנית של חסימת מיצר הורמוז פוגעת בהרבה מדינות בעולם, כולל היריבה הכלכלית הגדולה ביותר של ארה"ב. "כמו כולם, סין חשבה בהתחלה, 'מהי תוכנית המשחק? הרי לא יכול להיות שהאמריקאים נכנסו לזה בלי תוכנית משחק'", אמר ל-BBC פרופסור קרי בראון, מומחה לסין בקינגס קולג' לונדון: "אבל מאז, כנראה כמו כולם, הם חושבים 'אלוהים, הם באמת נכנסו לזה בלי שום תוכנית. אנחנו גם צריכים לעשות משהו'".
