"הרגשתי רעידת אדמה מתחת לרגליי, הקירות של חדר המדרגות זזו, והכל רעד סביבי", משחזרת לאה (לילה) בוקאי, בת ה-90, בערבית סורית. הנכד שלה, דני זעמור, לבוש במדי צה"ל כאיש מילואים בפיקוד העורף, מתרגם לעברית את מה שסבתא לולו אומרת.
אתמול כמה דקות לפני השעה 13:00 אחת מזירות הנפילה היתה ברחוב במרכז העיר. פצצת המצרר נחתה על הכביש מרחק כ-3-4 מטרים מדירת הקרקע של סבתא לולו ,שלא מצליחה לרדת 8 מדרגות למקלט של הבניין. השכנה מוציאה אותה פעם אחר פעם אל חדר המדרגות, שם סבתא לולו ממתינה עד האישור לחזור לביתה מפיקוד העורף. סבתו של דני שומרת על מצב רוח חיובי ומחייכת גם אחרי שפצצת המצרר התפוצצה צמוד לבית הקרקע שלה. "שמעתי אזעקה יצאתי לעמוד ליד הקיר בחדר מדרגות", היא מספרת. "הפעם היה רעש של פיצוץ חזק. יצאתי החוצה ראיתי על הכביש בור ענק ופיצוץ של צינור מים. חזרתי הביתה שתיתי מים להירגע מעט".
לפני 30 שנים היא נמלטה מסוריה עם בעלה וילדיה על ילדיהם. "נתנו לנו אישור לצאת לטיול בארצות הברית וזהו לא חזרנו לסוריה", אומרת סבתא לולו. "לא רצינו לחיות לארה"ב ורצינו רק לעשות ציונות ועלינו לישראל".
היא אמא לשמונה ילדים, סבתא לנכדים "הרבה בלי עין רעה", מצחקקת לולו, ויש לה נינים ובני נינים. הלחימה מול איראן והאזעקות מסביב לשעון ונפילות הטילים לא הצליחו לפגום במצב הרוח שלה.
סבתא לולו אמנם לא דוברת את השפה העברית, אבל מספרת בגאווה בערבית רהוטה: "למדתי לבד לקרוא תהילים. מאז החלה המלחמה אני מדי יום קוראת את פרק י"ג בתהילים 13 פעמים. זה סגולה לשמור על חיילי צה"ל שלנו ועל עם ישראל".
