בסביבות אחר הצהריים, בין זעקות שמחה על חיסול בכירים איראנים לאזעקות שמחסלות את מה שנותר מהשפיות, התפשט על המסך ניחוח משכר של נחת וקורת רוח: דובר צה"ל הפיק לקחים. מי היה מאמין: הפעם בצבא לא חזרו על הטעות ושחררו התרעה מוקדמת על כוונת חיזבאללה לבצע ירי מרוכז. עודד בן עמי (חדשות 12) דיווח על ההתפתחות כאילו היה הורה מאושר שרואה את בנו מתגבר על המכשולים ומגיע ליעד הנכסף: להבין שצריך לעדכן שהערב ייתכן שהארוחה תכלול חביתת טילים גדולה במיוחד. גם אחרים ואחרות החמיאו ושיבחו. טוב, הם עובדים בטלוויזיה, והיא כידוע לא מתפקדת בלי מחלקת פרומו טובה.
ההתרגשות האינפנטילית מהיכולת של דובר צה"ל לבצע פעולה מאוד לא מסובכת של, ובכן, דברור, מלמדת עד כמה קשה לרוב התקשורת עם המצב החריג שנוצר בשבוע שעבר: אירוע שבו פשוט לא היה ניתן להימנע מביקורת על הצבא והדוברות שלו, שהיא החזקה והמשפיעה ביותר בתחום. על פניו, ההיגיון אומר שהיתקלות בשגיאה קולוסאלית צריכה להוביל להתגברות הטון הספקני במחוזות יותר דרמטיים הנוגעים למלחמה. אבל מכיוון שזה לא קרה גם בעקבות מחדל כמו 7 באוקטובר, אין פלא שאפילו תיקון כה בסיסי מתקבל כהישג שיש לגמור עליו את ההלל.
ישנה סיבה נוספת להתמוגגות, הנעוצה בעובדה שעברה את אותו נרמול שעברו ועוברים הרגלים מגונים אחרים ואף חמורים הרבה יותר: גם בשבוע השלישי למלחמה שמכניסה מיליונים למקלטים בלילה וביום, שוברת את מטה לחמם ומרקיבה את ילדיהם, מספר הגורמים הרשמיים שטורחים לדבר עם הציבור עומד על כלום וחצי. מצד שני, כל עוד גם בתקשורת הביקורתית תופסים את אוזלת היד האזרחית כנושא נפרד מהניהול הצבאי (כולל נזיפות על "בכי ונהי"), כמובן שגם הודעה של דובר צה"ל מתקבלת כאילו יש צורך לקרוא בדחיפות למשאית של המדליות.
ההמתנה לרגע שבו האזהרה תתגשם במציאות יצרה סוג חדש של מחזה אבסורד טלוויזיוני: בתוך הדריכות העצומה ממילא נפתחה חנות פופ-אפ של דריכות ספציפית, ושתיהן מתקיימות בהוויה חסרת תקדים שבה המלחמה והבידור הולכים שלובי זרועות כמו ראש הממשלה ויונתן אוריך. הקדימונים של "המירוץ למיליון" ו"האח הגדול" התחרו לא רק זה בזה או במשחק ליגת האלופות בין מנצ'סטר סיטי לריאד מדריד, אלא גם ואולי בעיקר ב"היערכות לירי טילים נרחב של חיזבאללה".
"ההבנה בישראל", סיכם ירון אברהם במהדורה, "היא שחיזבאללה מתכוון לעשות משהו רפטטיבי". אולי הם למדו את זה מהאופן שבו ישראל מנהלת תוכניות ריאליטי ומלחמות: מותחים ומורחים כמה שרק אפשר.
בקטנה
בחדשות 12 מתמידים באמנות הפרודיה על עיתונות במלחמה, ואמש מילא את המסך ציטוט שהביא אלמוג בוקר מאת "גורם ביטחוני", שהכריז כי מזכ"ל חיזבאללה "עבר את הגבול. הוא יעד לחיסול". המילים "הוא יעד לחיסול" נצבעו בצהוב, כיאה לבשורה מפתיעה ודרמטית. רגע, אשכרה מנהיג ארגון טרור הוא "יעד לחיסול"? וואלה, חתיכת סיכון לקח אותו "גורם ביטחוני" כשמסר לבוקר מידע כה רגיש. כמה רגיש? רק לפני שבועיים שר הביטחון הודיע שהמזכ"ל הוא "מטרה מסומנת לסיכול". אבל כשזה מגיע מ"גורם ביטחוני"? עולם אחר.
