החודש הקרוב יהיה דרמטי בכל הקשור להמשך או סיום משפט "תיקי האלפים" של ראש הממשלה נתניהו. בתחילת השבוע אמור השר עמיחי אליהו - לו העביר שר המשפטים את סמכות ההמלצה - למסור את חוות דעתו לנשיא המדינה, שתהיה כצפוי בעד חנינה. בכך תושלם הפרוצדורה הרשמית לקראת החלטת הנשיא.
אלא שהשלב הטכני הוא הקל בסיפור. עד להחלטה הסופית צפויות תהפוכות שיגדירו את מתווה הסיום – אם יהיה כזה. הקושי המרכזי נותר בעינו: סירובו של נתניהו להודות במעשים, ליטול אחריות, להביע חרטה או לפרוש מכהונתו – סוגיות המתקבצות תחת שאלת ה”קלון”. מנגד ניצבת בעמדת פתיחה קשוחה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, המתנגדת להסדר שאינו כולל קלון.
שתי האופציות העיקריות המונחות על השולחן הן גישור ביוזמת הנשיא הרצוג – בליווי צמוד שלו או באמצעות מתווך – במטרה להגיע להסדר טיעון; או חנינה נשיאותית. בשלב זה, נוסחת חנינה מוסכמת נראית רחוקה.
חרף הקשיים, הרצוג נחוש להיכנס לעובי הקורה. לשיטתו, המשפט הפך לאחד ממנועי הקיטוב המרכזיים בחברה הישראלית, ודאי על רקע המלחמה. ברקע גם התקדים משפחתי: חנינת פרשת קו 300 שהעניק אביו, הנשיא חיים הרצוג – מהלך שנוי במחלוקת שאושר לבסוף בבג”ץ. להרצוג הבן, כך נטען בסביבתו, יתרון של ניסיון פוליטי רב ויכולת תמרון בזירה שבה היצירתיות אינה מוגבלת.
היועמ"שית טרם הביעה עמדה פומבית. כראש התביעה הכללית וכמי שאחראית לפיקוח על ניהול התיק, היה בכוחה לצרף חוות דעת לתיק עב הכרס שהכינה מחלקת החנינות. אולם תפקידה הקריטי צפוי דווקא בשלבים המתקדמים: בגישור – אם יתקיים – או אם הנשיא יבקש את עמדתה בטרם הכרעה. כך או כך, החלטת הנשיא צפויה להיבחן בבג”ץ, ותפקידה של היועצת כמייצגת שלטון החוק והאינטרס הציבורי יהיה מכריע. לשיטתה, מדובר לעת עתה בנושא שטרם הבשיל.
בינתיים לומד הרצוג, בסיוע היועצת המשפטית של משרדו עו"ד מיכל צוק, את המלצת מחלקת החנינות, שלפיה סמכות החנינה אינה חלה במקרה זה. ההמלצה משתרעת על מאות עמודים הכוללים את בקשת נתניהו ועורכי דינו, חוות דעת וניתוחים משפטיים, ומכתבי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בנוסף היא גם כוללת אין-ספור התייחסויות בתקשורת, בעיתונות וברשתות – זמזום יומיומי של עמדות, התנגדויות, ואיומים מרומזים לגבי תוצאות אפשריות של החלטה לכאן או לכאן. הנשיא גם צפוי להיוועץ באנשי אקדמיה בתחום המשפט, מתוך ידיעה שכל מהלך שיבחר בו יותקף בבג"ץ.
על פי אחד התסריטים, הרצוג יחזיר לנתניהו את הבקשה כדי שיתקן אותה לפי תנאי הסף – קבלת אחריות, הבעת חרטה או פרישה. אלא שבהיעדר נכונות מצד נתניהו לפרוש מהחיים הפוליטיים, הסיכוי לחנינה “בדרך המלך” קלוש.
מה בכל זאת עומד לרשות הנשיא? חוות הדעת של משרד המשפטים ניתצה את האפשרות לחנינה טרם הרשעה – אותה נוסחה שנולדה בפרשת קו 300. הניתוח המשפטי קובע כי תנאי היסוד שאיפשרו אז את המהלך אינם מתקיימים כאן. מסקנתה של מנהלת מחלקת החנינות, לימור גולדנברג חדד: "אנו מצויים בשדה משפטי שטרם נחרש, מאחר שמקום המדינה ועד ימינו לא נידונה השאלה היסודית האם לנשיא המדינה סמכות לחון על דרך הפסקת הליך משפטי מתנהל, וזאת ללא הודאה מפורשת בעובדות המגבשות עבירה פלילית. נוכח האמור, אנו מוצאים כי קיים קושי של ממש לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד: נשיא המדינה חלה במקרה זה".
גם ההצדקה המהותית לחנינה, זו שכינה חיים הרצוג “לסיים את מחול השדים”, סופגת נוקאאוט. החשש הוא כי מהלך כזה דווקא יחריף את המחלוקת, בהותירו ללא הכרעה הן את החשדות הפליליים והן את טענות ההגנה בדבר רדיפה פוליטית. "הנשיא, סמל לאחדות האומה, מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי... בו כל הכרעה תהא שנויה במחלוקת ציבורית קשה ונוקבת ותמלא תפקיד של פירוד ופילוג".
מכאן נותרות שתי חלופות: עיכוב הליכים או גישור פלילי – שתיהן מחייבות את הסכמת היועצת המשפטית וצוות התביעה. עיכוב הליכים, לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שמור למקרים חריגים במיוחד הנובעים מנסיבות מיוחדות של העבירה או מנימוקים אישיים מיוחדים של הנאשם. עבור נתניהו והרצוג זהו המוצא הקל ביותר. היועצת יכולה לשקול בקשה, אם תוגש, לעכב את משפטו למועד בלתי ידוע, כפי שנעשה ברובם המכריע של המקרים, כאשר מדובר באדם חולה מאוד למשל.
במקרים חריגים נעשה שימוש בעיכוב הליכים מטעמי אינטרס ציבורי רחב – למשל, לצורך איחוי קרע לאומי, מתוך אינטרס מדיני או רגישות דתית. כך, ב-2008, עוכבו הליכים בפרשה הנוגעת לווקף המוסלמי במתחם הנפיץ של הר הבית, בנימוק של רגישות ציבורית, דתית ומדינית מיוחדת. גם בהקשרים של פיוס לאומי נעשה שימוש בכלים חריגים: ב-2010 אושרה מחיקת רישום פלילי למתנגדי ההתנתקות, מתוך מטרה “להביא לאיחוי הקרעים שנוצרו בעם".
ההערכה היא שבעוד מיארה לא תסכים להליך כזה שבו נתניהו אינו נדרש להסכים לשום תנאי, הרצוג לא יפסול את הרעיון על הסף.
החלופה בעלת הסיכוי הגבוה יותר היא גישור פלילי – מנגנון שהוצע כבר לפני כשנתיים על ידי הרכב השופטים הדן בתיק. מדובר בהליך בפני שופט מגשר, שאינו חלק מההרכב, שמטרתו לקרב בין הצדדים ולהוביל להסדר טיעון. בשונה מהתדיינות רגילה, הגישור נשען על תקשורת ישירה והקשבה, בניסיון לייצר פתרון מוסכם תוך כדי שההליך המשפטי ממשיך להתנהל. בעת שהועלתה היוזמה, התנגדה לה היועצת בחריפות, וראתה בה בזבוז זמן ומתכון לסחבת. היא שבה וטענה ש"דלתה פתוחה" לנהל מו"מ על הדבר האמיתי – עסקת טיעון. כפי שהדברים מצטיירים בבקשת החנינה, נתניהו עדיין מתבצר בעמדותיו, ובראשן סירובו לרדת מהבמה, ומיארה מסרבת לרדת מ"הקלון".
גורמים המעורים בנושא טוענים שאם הרצוג לא יעניק חנינה לנתניהו, שתכלול גם את שלילת הקלון, המוצא היחיד שלו יהיה רתימה נחרצת של נתניהו ושל מיארה לדיונים רציניים במסגרת גישור. ההערכה היא שבשלב זה תיאלץ היועצת להיענות לפניית הנשיא לגישור, גם אם אינה מאמינה בו. מנגד, פרקליטי נתניהו, שהיו מעדיפים עיכוב הליכים או חנינה ללא קלון, עשויים להתחפר בעמדתם.
כך או כך, מרחב התמרון של הנשיא מוגבל. גם יצירתיות משפטית לא תוכל להפוך מהלך שנוי במחלוקת לפתרון מוסכם ומרפא. כרגע התחזית היא כי אם ייפתח גישור, הוא יחל בעמדות קוטביות עם סיכוי קל להתחממות ולהסכמות. ¿
לפני שנתיים, כשמנגנון הגישור הוצע על ידי הרכב השופטים, התנגדה לו מיארה בחריפות, כבזבוז זמן ומתכון לסחבת. אך גורמים המעורים בנושא טוענים כי ייתכן שהיועצת תיאלץ להיענות לפניית הנשיא, גם אם אינה מאמינה במסלול
