ב-7 באוקטובר 2023, בשבע בבוקר, העיר רועי קהת, קשר סומגאייט האזרית, את אשתו גיל, בביתם שבבאקו בירת אזרבייג'ן ובישר לה שבישראל מתרחש טבח. "זה היה אבסורד שאני אשתי והילדים נמצאים במדינה שבה יש 98 אחוזים מוסלמים, ואנחנו מרגישים הרבה יותר בטוחים מאשר בבית שלנו בישראל".
קהת (34), אחרי קריירה ארוכה בישראל, בין היתר במכבי ת"א, באר-שבע, קריית-שמונה, מכבי נתניה, מכבי חיפה ושנה אחת באוסטריה וינה, קיבל לפני כמעט שלוש שנים הצעה מסומגאייט האזרית, קבוצה משיפולי הצמרת בליגה המקומית.
"התקשרתי לאמיר עגייב ששיחק פה, והוא אמר לי שאלה היו השנה וחצי הכי מדהימות שהיו לו בקריירה", משחזר קהת. "ברגע שראיתי את מסע החיזורים של המאמן וההנהלה, הבנתי שמייעדים לי תפקיד מרכזי בקבוצה והרגשתי שזו ההזדמנות האחרונה שלי כנראה לשחק שוב בחו"ל".
משפחת קהת בהחלט חששה מהיעד הלא מוכר, אבל מהר מאוד התחושה התפוגגה. "נדהמנו לגלות שזו מדינה מערבית לגמרי", מספר הקשר. "אמנם מוסלמים שיעים אבל מודרנים, הנשים מסתובבות בג'ינסים ובלי חיג'אב, כל התחושה היא אירופית. הגענו באוגוסט 2023, חודשיים לפני מאורעות אוקטובר, והיו חששות וגם שיחות עם המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) שאיראנים יעברו את הגבול לאזרבייג'ן ויפגעו בשגרירות ישראל בבאקו. ועדיין, יש המון ביקורים של ישראלים. יש כאן קהילה יהודית מאד חמה, וגם אנשי חב"ד. חגגנו איתם את חג הפורים, קבלות שבת, התפללתי איתם ביום הכיפורים וישראלים שמגיעים ממש מרגישים בבית".
משפחת קהת, מסתבר, מקבלת גם הרבה כבוד מהמקומיים. "באזרבייג'ן מעריצים את ישראל. הם כל הזמן מדברים על כך שהם מודים לישראל על התמיכה במלחמה שלהם מול ארמניה ומדגישים שבלי הטכנולוגיה הישראלית והנשק הישראלי הם לא היו מצליחים לנצח את המלחמה הזו".
קהת התאהב גם במטבח המקומי: "האוכל כאן מעולה. אני מאד אוהב מרק דושפרה, מרק צח עם כיסונים קטנים ממולאים בבשר טחון וגם קוטאב, שזה מאפה דק ממולא. כאן למדתי לאכול דברים ירוקים בארוחה כמו למשל כוסברה ועלים ירוקים".
"אין כאן שום אנטישמיות"
ברמת הכדורגל, סומגאייט לא הכי יציבה בעולם. כרגע היא מדורגת במקום השביעי, אחרי שלפני שנתיים העפילה לקונפרנס-ליג ובעונה שעברה נחלצה מירידת ליגה. בשלוש עונותיו במועדון קהת כבש 14 שערים ב-89 משחקי ליגה, והוא נחשב לברומטר של הקבוצה שגם זוכה להמון אהבה מהקהל. למשחקיה של סומגאייט, העיר השנייה בגודלה באזרבייג'ן, מגיעים בממוצע 3,000 צופים אבל במשחקי צמרת כמו למשל מול קראבח המגרש מלא ב-10,000 צופים.
קהת מפרשן: "קרבאח היא ספינת הדגל של הכדורגל האזרי. היא עשתה קמפיין מדהים בליגת האלופות ואם היא הייתה משחקת בישראל אין לי ספק שהיא הייתה זוכה באליפות. קבוצות מרכז הטבלה באזרבייג'ן ברמה דומה לקבוצות אמצע הטבלה בישראל. לשמחתי, אין כאן שום אנטישמיות, גם לא ביציעים, וגם בקבוצה מאוד מתעניינים בשלומי ובשלום המשפחה בישראל, אבל נמנעים מלדבר על פוליטיקה".
רועי ואשתו גיל, חיים בבאקו המרוחקת מסומגאייט כ-45 דקות נסיעה. שניים משלושת ילדיהם, סיאל בת התשע ואלריי בן השש לומדים בבית הספר הבינלאומי בעיר. "אלריי שולט בשפה האזרית על בוריה, כי זה מה שלימדו אותו בגן. הרבה פעמים הוא עוזר לי ולאשתי בתרגום, אם אנחנו לא מוצאים דוברי אנגלית שצריך לנהל איתם דיאלוג. בתי הספר פה ברמה מאוד גבוהה ולומדים כאן גם רובוטיקה, שחמט, שפה זרה – אם זה צרפתית או רוסית. אלה דברים שמאוד חשובים לנו.
"ההחלטה להביא לעולם ילדה נוספת, את לונאל שהיא כבר בת עשרה חודשים, קרתה הרבה בגלל שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו מטפלת צמודה חמש פעמים בשבוע. בישראל זה היה עסק יקר מאוד. אנחנו נהנים כאן ויש בהחלט מחשבה להשתקע כאן גם בימים של אחרי הכדורגל".
ועדיין, הלב תמיד נשאר בישראל. "יש לנו המון חברים קרובים בקריית-שמונה והלב שלנו נשבר ממה שעובר עליהם כשהם צריכים לרדת לממ"ד אחת לחצי שעה", אומר קהת. "הייתי בישראל לאחרונה כדי לטפל בפציעה וזה נורא שקריית-שמונה הפכה להיות עיר רפאים. אנחנו גם מרגישים במשהו את המלחמה עם איראן, כי חוץ מזה שאנחנו דואגים למשפחות ולחברים שלנו בישראל, כאן באזרבייג'ן קיבלנו הוראה מהמל"ל להצניע את הישראליות".
