בין אזעקה לאזעקה, בין ירידה חפוזה של 12 קומות לקולות בכי של תינוקות בני חודש וחצי, מצאו את עצמם סהר ועומר שעשוע מקיימים את אחד הרגעים המשמע ותיים ביותר בחייהם דווקא במקלט הבניין בחולון.
שם, מתחת לאדמה, נערכה השבוע ברית המילה לתאומים הפגים שלהם, ארי ויאר. "זו הייתה החלטה כבדה קצת", מספרת סהר. "את רוצה לעשות אירוע נורמלי לכל המשפחה, להזמין אנשים, לשמוח כמו שצריך, אבל את מבינה שצריך להסתפק".
מתחילת המלחמה מתמרנים בני הזוג בין ההורות הטרייה לבין המציאות הביטחונית שקובעת את סדר היום. כל אזעקה הפכה למבצע מורכב, כשהתינוקות מתעוררים, הכלבים נלחצים ובתוך דקות ספורות צריך לרדת ברגל מהקומה ה-12 למקלט בגרם מדרגות צפוף ורועש.
בתוך כל ההמולה קיבלו סהר ועומר את ההחלטה לקיים את ברית המילה במקלט. "התלבטנו מאוד עם המשפחות אם לעשות או לא, מי יבוא וכמה יבואו", מתאר עומר. "בסוף הבנו שאין באמת אופציה אחרת והחלטנו להזמין רק את המשפחה הגרעינית. זה לא האירוע הגדול שדמיינו, אבל זה מה שהיה אפשר".
התנאים הלא שגרתיים, ואפילו האזעקות שנשמעו באמצע האירוע, לא קלקלו את החוויה שבה לקחו חלק בני המשפחה הקרובים ומספר מצומצם של חברים, לצד דיירי הבניין. “כתבנו בקבוצה של הבניין כדי לעדכן, לא רצינו שאנשים יירדו למקלט ויופתעו", מספר עומר. "כולם בירכו, כתבו מזל טוב, והיו גם כאלה שירדו במיוחד לראות את הטקס, לקחת חלק, אפילו רק לרגע”.
"זה הרגיש כמו משהו שמאחד את כולם. אנשים גם עזרו לנו עם תאורה, עם סידור המקום. זה לא היה רק אירוע שלנו, זה היה של כל הבניין", אומרת סהר, ומוסיפה שהתחושות נשארו מורכבות. "את רוצה לשמוח, אבל זה מרגיש כאילו מאלצים אותך לצמצם את השמחה שלך. גם בלילה לפני היו אזעקות וכמעט לא ישנו. זה לא מצב אידיאלי להגיע לאירוע כזה".
זו לא הפעם הראשונה שבני הזוג מקיימים אירוע משמח בתנאים לא אידיאליים. "גם החתונה שלנו הייתה בקורונה", מספר עומר. "כל פעם שאנחנו מגיעים לרגעים שמחים, הם קורים בתוך מציאות מורכבת. זו הייתה שמחה, אבל עצם זה שאנחנו עושים את זה במקלט זו תזכורת למציאות שאנחנו חיים בה". וסהר מסכמת: "זה סוג של ניצחון קטן, אבל גם ממחיש עד כמה המצב מורכב".
