זה הפך לריטואל קבוע: ברגע שארכי-טרוריסט מחוסל, מקהלת פרשני "הרע המוכר" ממהרת להספידו כפרגמטיסט רפה ידיים, בעוד יורשו מתואר כרב-מג בלתי מנוצח שיחריב אותנו. המסקנה תמיד זהה: החיסול היה טעות נוראה. לפי היגיון זה, הדרך היחידה של ישראל לנצח היא פשוט לא להילחם, כדי לא להסתכן חלילה בשיפור איכות האויב.