מדובר באלבום תמונות מחיי הגירושים. פה משבר נאט"ו, שם משבר המכסים, הנה משבר גרינלנד, ועכשיו משבר איראן ‑ אולי החותמת הסופית להיפרדות של האיחוד האירופי מארצות-הברית. הקרע הסופי בברית הערכים המשותפים. דונלד טראמפ, שיצא למלחמה בלי התייעצות או מתן הסברים למנהיגי האיחוד, דרש מהם לתת כתף כדי לשבור את הסגר של האיראנים על מצר הורמוז ובכך לעצור את האינפלציה במחירי הנפט ואת האיום במשבר כלכלי גלובלי בעקבותיה. המנהיגים האירופאים סירבו למרות האיום של הנשיא האמריקאי על העתיד של ברית נאט"ו.
"זה עוד שלב בגירושים של אירופה וארצות-הברית, רק שהפעם זה באמת נהיה מכוער. אפילו בהשוואה למשבר גרינלנד", אומר רפאל לס, עמית במועצה האירופית ליחסים בינלאומיים ומומחה לביטחון והגנה של היבשת. "טראמפ בא להרוס סופית את הסכם הגרעין שאירופה בנתה ושאותו הוא כבר ניפץ בקדנציה הקודמת. הדרישה שלו ממדינות האיחוד להצטרף למלחמה חסרת מטרות אובייקטיביות, שהוא לא הודיע להן עליה מראש, זה כבר מרושע, ולו ברמה הרטורית. וזה עלול להוביל אותו לקשור את זה לעזרה של ארצות-הברית לאוקראינה. הוא יכול להגיד: 'אם ככה, אז גם העימות עם רוסיה הוא לא המלחמה שלי'".
2 צפייה בגלריה
מימין: סטארמר, מרץ ומקרון. "האירופאים מבינים שאם הם לא יסרבו לטראמפ עכשיו, זה יעלה ליבשת ביוקר בטווח הרחוק"
(Pool, Getty Images)
רפאל בוסונג, סגן ראש חטיבת המחקר של אירופה במכון הגרמני לביטחון ויחסים בינלאומיים, מסכים עם דימוי הגירושים, וטוען שארצות-הברית כבר החלה להעניש את אירופה על הסירוב שלה. "רוסיה מרוויחה המון כסף בגלל המחסור בהיצע הנפט ועליית המחירים", הוא אומר. "טראמפ הסיר ממנה כמה סנקציות ויש יותר נשק שמופנה למזרח התיכון במקום לאוקראינה, וכך הוא מחליש את אירופה. מה שמפתיע הוא דווקא התגובה האירופית. כבר במשבר גרינלנד הייתה שם חזית אחידה, אבל הפעם ההתנגדות לטראמפ הרבה יותר תוקפנית. יש הפנמה של המצב החדש והבנה שאם לא יסרבו לו הפעם, זה יעלה ליבשת ביוקר בטווח הרחוק.
"לכן השיח על כך שאולי האיחוד היה צריך לעזור לטראמפ באיראן בתמורה לעזרה אמריקאית באוקראינה, או להחזרת סנקציות על רוסיה, הוא חסר טעם. אין יותר אמון בין הצדדים שהדבר הזה יקרה. האירופאים אומרים: אנחנו צריכים להתרכז באוקראינה ואין לנו אפשרות למתוח את הצבא שלנו. גם אף אחד לא רוצה להיכנס לעוד הרפתקה צבאית כמו בעיראק ב-2003. יש הבנה לגבי הצורך בשינוי המשטר באיראן, התמיכה שלו בארגוני טרור ולגבי תוכנית הגרעין, וגם היו פעולות כמו הכנסת משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור. אבל יש מרחק גדול בין זה לבין להיות מעורבים במלחמה במזרח התיכון".
דרישה הגובלת בסחיטה
ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז, נקט קו נוקשה ולוחמני נגד טראמפ והמלחמה מאז תחילתה, וסירב לאפשר לאמריקאים להשתמש בשדות התעופה בתחום ספרד. "טראמפ משחק ברולטה רוסית בגורל של מיליונים", אמר. אבל שאר המנהיגים בחרו בהתחלה קו יותר ניטרלי שלפיו לא מפריעים לבעלת ברית במלחמה. חלקם אפילו הציעו להסיט לכיוון איראן את כוח המשימה האירופי ששומר על ביטחון השיט מפני החות'ים בים האדום מאז 2024.
הגישה השתנתה ככל שהמערכה הסתבכה. בתחילתה הממשלות ביבשת הסתפקו בהבעת עמדה שלפיה מדובר במלחמה המנוגדת לחוק הבינלאומי, ושנאט"ו היא ברית הגנתית שנועדה לשמור על שטחי החברות בה ולא להתעסק במלחמות ברירה במזרח התיכון. אבל הדרישה המאיימת של טראמפ להצטרפות להתרת החסימה בהורמוז, שגבלה בסחיטה, גרמה למנהיגים שגם כך מרגישים שהברית הגיעה לסופה, להתחרות ביניהם מי יספק תשובה שלילית יותר נחרצת.
נשיא צרפת עמנואל מקרון, אולי האויב הגדול ביותר של טראמפ ביבשת, אמנם הציע לשלוח כלי מלחמה לאזור, אבל הבטיח להתערב רק לאחר הפסקת המלחמה. גרמניה, שלרוב לא מסכימה עם צרפת על מאומה, הצהירה חד-משמעית שלא תשתתף בהגנה הימית. שר ההגנה הגרמני, בוריס פיסטוריוס, לא חיכה אפילו לשאלות העיתונאים כשהכריז: "זו לא המלחמה שלנו. לא אנחנו התחלנו אותה".
אחריהם הצטרפו עוד ועוד להתנגדות. אפילו ג'ורג'ה מאלוני, שנחשבת לקרובה ביותר לטראמפ מבין מנהיגי היבשת, אמרה שהיא לא תשלח כוח להתרת המצור. רק מזכ"ל נאט"ו, מרק רוטה, ביקש להצביע על הנורות האדומות המזהירות מנטישה אמריקאית של הברית. "מי שחושב שאירופה יכולה לשמור על עצמה בלי אמריקה", אמר, "יכול להמשיך לחלום".
בוסונג: "אני לא בטוח שטראמפ צריך את העזרה האירופית בהורמוז, אולי קצת בציוד נגד מוקשי ים שיש לאירופאים יותר מאשר לצבא האמריקאי. אבל אני מסרב להאמין שהוא עשה פה תרגיל מחושב כדי לבחון אם בנות הברית תצטרפנה למלחמה שלו. אני חושב שההסבר הוא יותר פשוט: המלחמה הסתבכה לו בדרך שהוא לא ציפה, אז הוא קרא לאירופאים. אם הם יצטרפו אז הם חלק מהכישלון, ואם הם לא יצטרפו ‑ אז יש את מי להאשים בכישלון".
התגובה האירופית הוכיחה לטראמפ את מה שהוא חושד בו מזמן: שמדובר בברית חד-צדדית שעולה לארצות-הברית יותר משהיא מועילה לה. אז הוא התחיל לירות לכל הכיוונים. "40 שנה אנחנו מגינים עליהם, וכעת הם לא מעוניינים להצטרף ולסייע במשהו זניח?" תהה. "אני יודע כבר הרבה זמן שאם נצטרך עזרה, הם לא יהיו שם בשבילנו, במיוחד בשעת הצורך".
מר לס, יש משהו בטענה של טראמפ שמדינות האיחוד מרוויחות יותר ממנו מפתיחת מצר הורמוז? האיראנים הרי תקפו את טורקיה, שהיא חלק מהברית, וממילא סגירת המצר היא עבירה על החוק הבינלאומי. האם זה עד כדי כך מופרך שהאיחוד צריך להתערב?
"אי-אפשר להתעלם מזה שיש לאיחוד האירופי אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים בפתיחת מצר הורמוז. אבל אסור לשכוח שכל הדברים הללו לא היו מתרחשים אילולא המתקפה של ישראל וארצות-הברית".
הסירוב האירופי נובע גם מלחץ אלקטורלי מבית. ברוב מדינות היבשת יש התנגדות עצומה למלחמה, ועוד קודם זכה בהן טראמפ לאחוזי אהדה של גבינה רזה. מפלגות רבות, כמו הסוציאליסטים בספרד, זוכרות שההתנגדות למלחמה האמריקאית בעיראק ב-2003 הביאה להן תמיכה גדולה בקלפיות המקומיות.
אבל להתנגדות האירופית, או הדחיפה שלה לפתרון דיפלומטי שיפתח נתיב לאוניות סחר במפרץ המפרסי, יש זמן קצוב. אולי מספר זעום של שבועות. אם המלחמה תתארך לחודשים, הלחץ מבית יפעל לכפות לפתרון. המחירים בתחנות הדלק עלו בעשרות אחוזים, מחיר חבית נפט שעמד על 70 דולר בתחילת המלחמה הגיע כעת ליותר מ-100 דולר, ולפי תחזיות של בנק ההשקעות גולדמן-זקס, המשך הלחימה וסגירת מצר הורמוז עלולים להביא את המחיר גם ל-150 דולר לחבית.
כל זה מיתרגם לאינפלציה, לעצירה בצמיחה ולאי-יכולת ליצר מקומות עבודה נוספים. "אחרי שעליית מחירי הדלק נעצרה הפוליטיקאים הרגיעו אותנו שזה מתייצב", אמר לי השבוע בתחנת הדלק נהג גרמני בשם מנפרד, שהגיע עם ארבעה מכלים אקסטרה כדי לאגור דלק. "אבל זה כאילו שאנחנו שטים בים, באמצע סערה עם גלים בגובה חמישה מטרים, ואז הם אומרים לנו שהמצב נרגע והגלים לא יגבהו עוד. אבל הם עדיין בגובה חמישה מטרים".
הכפפות הדיפלומטיות הוסרו
בינתיים, גם מדינות המפרץ לכודות במאבק הטרנס-אטלנטי. הן מותקפות על ידי האיראנים וסובלות מהפסקת יצוא הנפט ומהכאוס שנוצר בנמלי התעופה ‑ מכה קשה למדינות שבונות את התדמית והתיירות שלהן על שקט ויציבות. אם במשך תקופה ארוכה המדינות הללו שמו את יהבן על ההגנה של ארה"ב, כעת מתברר להן שהנוכחות האמריקאית אצלן הופכת אותן למטרות. הן המשיכו להביע תמיכה ואחדות עם ארצות-הברית, אבל בקיעים ראשונים הופיעו כשקטאר הודיעה שהיא צריכה לפזר את הסיכונים שלה ולפעול ביחד גם עם מדינות האיחוד האירופי. במקביל הודיע מקרון שהוא מנסה לגבש קואליציה ערבית-אירופית שתאבטח ערוצי שיט.
האירופאים כמובן עדיין לא שם. כדי להתארס מחדש הם צריכים תחילה להשלים את תהליך הגירושים מזוגיות שנמשכה 80 שנה. מנהיגים רבים טוענים שהם לא מבינים מהן מטרות המערכה באיראן, וכמה מהם, שניהלו קמפיינים נגד המלחמה בעזה, מתקשים לתמוך במהלך צבאי שבו ישראל היא אחד הצדדים היוזמים. אחרים טוענים שהכל היה אחרת אם טראמפ היה מעניק להם קצת כבוד ועושה עבודת ריכוך דיפלומטית.
"זה חלק מהבעיה", מדגיש לס, "זו לא גישה עניינית, אלא גישה אישית אנטי-טראמפית. המנהיגים האירופאים לא יכולים להגיש עזרה למנהיג שלועג, מעליב ומבזה אותם בפומבי. זו הסיבה שהן הסירו את הכפפות הדיפלומטיות".
הסרת כפפות אכן התרחשה. "ארצות-הברית וישראל אפילו לא התייעצו איתנו, והתחילו מלחמה שאין לה שום מנדט בינלאומי ושום קונספט", רשף הקנצלר פרידריך מרץ, אחד המנהיגים הקרובים ביותר לטראמפ. ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הבהיר שארצו לא תעזור לאמריקאים אם זה יתורגם לתמיכה במלחמה לא חוקית, והוסיף ש"חבר שמתנהג אלינו ככה הוא לא באמת חבר". ראש ממשלת בלגיה הביע אכזבה מכך שלאיחוד אין שום השפעה, שההיסטוריה חולפת ומשאירה את הארגון מאחור, כזה שלא הצליח לסיים מלחמה אחת ולא יכול למנוע את השנייה, שעולה לו הרבה כסף.
וממילא מדובר באיחוד רק על פני השטח. גיאוגרפית, לספרד ולצרפת יותר קל להציג חזית קשוחה נגד האיום האמריקאי על ביטול התמיכה שלו באוקראינה. למדינות במזרח אירופה זה כדור מר לבליעה. גם הן מבינות שמדינות המפרץ צריכות עכשיו נשק, והן תוכלנה להציע סכומים הרבה יותר גבוהים מאשר זלנסקי. אם יש חזית אירופית, הרי זו חזית של חוסר אונים.
טראמפ מצידו ענה להם בלעג ובעלבונות. הוא הבהיר שארצות-הברית וישראל כבר ניצחו והוא אינו זקוק לסיוע משום מדינה בברית נאט"ו. "למעשה", כתב ברשת החברתית שלו באותיות גדולות, "כנשיא ארצות-הברית, המדינה החזקה ביותר בעולם, אנחנו לא צריכים את עזרתו של אף אחד".
את סטארמר הוא האשים בפחדנות, ועל הצעתו המגומגמת לשלוח לאזור ספינות, כתב: "זה בסדר, אדוני ראש הממשלה. אנחנו לא רוצים אנשים שמצטרפים למלחמה לאחר שכבר ניצחנו אותה". בתגובה לעמדה הצרפתית כתב טראמפ שמקרון לא יישאר בתפקידו עוד זמן רב. כשנשיאת אירלנד טענה שמדובר במלחמה שמנוגדת לחוק הבינלאומי, אמר עליה טראמפ בנוכחות ראש הממשלה שלה: "היא צריכה להגיד תודה שאני קיים".
"מעולם לא ראיתי את הנשיא טראמפ זועם כל כך", צייץ הסנאטור הרפובליקני לינדסי גרהאם, "ובהתחשב בנסיבות, אני שותף לזעמו". ומזכ"ל נאט"ו רוטה סיכם בשפתו הציורית: "דאדי צריך להשתמש לפעמים בשפה קשה".
האקס הלא-רציונלי
האיחוד האירופי צופה כעת בשלוש המעצמות הגדולות ‑ ארצות-הברית, רוסיה וסין ‑ לועגות לחוק בינלאומי ולמוסדות הבינלאומיים ויוצאות נגד כל מה שהאיחוד תומך בו. גרוע מכך, המעצמה שנמצאת בברית עם האיחוד יוצאת למלחמה שמחזקת הן את רוסיה (מבחינה כלכלית ומול אוקראינה המוחלשת) והן את סין (מול טייוואן). "הרבה מנהיגים הבינו שיש מחיר לעמידה על הרגליים האחוריות מול טראמפ", אומר לס, "עכשיו גם טראמפ יכול להצהיר שאוקראינה היא לא המלחמה שלו. שהוא מפסיק לספק לה גם מודיעין ואינטרנט".
ובאמצע מאבק הגירושים המכוער הזה עסוקה אירופה גם בריבים פנימיים. למשל נגד הונגריה שמסרבת להעביר מענק לאוקראינה, או סביב הטלת סנקציות נוספות על רוסיה. "כל מנהיג מבין שיש אירופה חדשה, וכל אחד מנסה לתפוס מקום טוב יותר במאבק שיהיה על ההנהגה של הגוף החדש הזה", מוסיף לס, "וזה קורה במקביל למאבק מול מי שהיה בן הזוג שלך מאז מלחמת העולם השנייה, וכעת אתה מגלה שהוא אחוז באי-רציונליות, כזה שאי-אפשר לדעת מה הוא הולך לומר או לעשות מחר".
בוסונג: "אני לא רואה שום הוכחה שתסתור את העובדה שלטראמפ נמאס מהברית הזו. והדבר הכי גרוע הוא שטראמפ, וההתנהגות הבריונית שלו, נמצא רק שנה במשרד. מחכות למדינות האיחוד עוד שלוש שנים מזה". ¿
