1.
שמעתי השבוע הגדרה מצוינת: השנה – "פסח נטו".
כשיש לנו אתגרים, כשהילדים בבית ומערכת החינוך סגורה, כשרבים מגויסים למילואים, כשצריך לרוץ לממ"ד או למקלט ביום ובלילה, איך עושים פסח? איך מתכוננים לליל הסדר, עוד שבוע וחצי (בלי להלחיץ)?
התשובה – פסח נטו. פסח ממוקד, מדויק, אמיתי, וגם שמח. צריך להתמקד בעיקר. בהלכה. במה שצריך לעשות, בניקוי חמץ אמיתי, בלימוד המצוות של החג. וכמובן – בעזרה לאחרים לפסח, כלכלית או נפשית. בלי לחץ מיותר ובלי פרויקטים שלא מתאימים עכשיו. זה לא הזמן להכביד עם הוצאות משפחתיות גדולות אם הן לא קריטיות, ולהוסיף לשגרה המאתגרת דאגות ועצבים נוספים.
2.
אבל רגע, זה לא סתם פסח מסכן, פסח של בדיעבד. מישהי שלחה לי פוסט שכתבתי לפני שש שנים בדיוק, בתחילת הקורונה, בפסח ההוא של תש"פ. היא טענה שזה מתאים בול גם היום. זוכרים את ליל הסדר של הקורונה? עשינו מה שצריך, במסגרת האפשר. ניסינו לעשות זאת ברוגע ובשמחה. רבים חוו ליל סדר פשוט, משפחתי ואותנטי מאוד.
אבל זה לא הכל, כי עכשיו זה לא קורונה. לפני שש שנים התמודדנו עם מגפה עולמית. הפעם זה סיפור יהודי. של זהות, של מהות, של אמונה, של נצח. אנחנו לא נלחמים באיזה נגיף סיני שמתפשט בעולם, אלא באויב הכי רשע שלנו שקם בבוקר כבר עשרות שנים כדי להשמיד את כולנו. במובן הזה, אנחנו נמצאים בהמשך ישיר להגדה של פסח, לסיפור יציאת מצרים. פסח השנה אולי יהיה צנוע, קטן, אבל הרבה יותר מחובר ואמיתי.
תחשבו על כל החטופים שחזרו מהשבי ויטעמו את המצה, לחם החירות, כבני חורין. תחשבו על הטייסים שזכו לסכל את מי שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, יושבים השנה לשולחן החג. הנסיבות הפיזיות יהיו מאתגרות, לרבים, אבל הנסיבות הרוחניות השנה הן ברמה חדשה לגמרי.
שיהיה לנו פסח נטו כשר ושמח.
3.
עבור רבים, השבוע הזה נע בין הזומים לבומים. השתתפתי בעשרות זומים בארץ ובעולם, מאירוע תמיכה של נשים יהודיות אמריקאיות בישראל, ועד לזום לילדות שאירוע בת-המצווה שלהם נדחה במלחמה. אבל מפגש אחד טילטל אותי.
מכון פוע"ה ערך זום לזוגות שנמצאים בעיצומם של טיפולי פוריות. הרבה מהטיפולים מבוטלים, חלקם ברגע האחרון ואחרי הכנות פיזיות ונפשיות. הם בהזרקות, שאיבות, הוצאת סכומים גדולים - ואז הם שומעים את התלונה הכלל-ישראלית על הילדים שיצאו לחופשת פסח מוקדמת. הם רק רוצים לומר לאנשים שזו הזכות הגדולה ביותר בעולם, שיש ילדים שמטפסים עליהם ומעצבנים אותם. יותר מ-80 זוגות השתתפו בזום, כולם היו שמחים להרדים ילדים בשעת ערב כזו. שאלתי אותם מה חשוב להם לומר לחברה כולה.
הנה קצת ממה שהם כתבו בצ'אט: "אנחנו בלי מדים. אף אחד לא אומר לנו ברחוב שאנחנו 'אריה' או 'לביאה' ולא נותנים לנו מנת פלאפל חינם. אבל גם אנחנו לוחמים. המאבק שלנו להתעקש להביא ילדים לעולם, זה מבחינתנו התשובה שלנו לאויבים שלנו".
ומישהי הוסיפה: "מבחינתי, להביא כעת ילדים לעולם, בזמן מלחמה, זה ממש כמו הישראלים שעולים על טיסות חילוץ בחזרה לישראל בזמן שנופלים טילים. אני מרגישה שזו השליחות שלי".
ומישהו כתב: "אני חי ביישוב קהילתי שכולם מבשלים בו ליולדות, וכמובן לנשות מילואים. מישהו בישל פעם לאישה בטיפולי פוריות? הקהילה בטוחה שאנחנו תמיד יכולים לקחת כל משימה, כי אין לנו ילדים, אז בטח יש לנו זמן פנוי. אנשים בכלל לא יודעים שחזרנו מטיפול פוריות מורכב".
ועוד אישה כתבה: "אנשים שמים עלינו סטיגמה, כאילו זו הזהות שלנו: 'זוג בלי ילדים'. זו לא הדרך היחידה להגדיר אותנו. יש לנו עוד הרבה תחומים, אנחנו מביאים הרבה ברכה לעולם בעוד מישורים. ואפשר ליצור איתנו קשר חברי, פשוט, אנושי, שלא קשור לנושא. יש המון חטטנות, המון שאלות סקרניות מדי, ולא תמיד מתאים לנו לשתף. בכלל, אם אתם לא פרופ' בתחום הפריון, אל תיתנו לנו עצות. אנחנו מספיק בתוך הסיפור הזה. דברו איתנו על משהו אחר. ובפרט בשולחן ליל הסדר, שאליו שוב נגיע השנה בלי ילדים משלנו".
כמה רגישות צריך להוסיף לשיח שלנו תמיד, ובפרט בימים אלה. אילו עוד קבוצות שקופות כעת? אילו עוד נושאים נדחקו קצת הצידה, וצריך לזכור גם אותם?
אמרתי להם לסיום שאחרי ששאלתי אותם מה הם צריכים מאיתנו, אפשר גם לחשוב מה אנחנו צריכים מהם. אפשר ללמוד מהם המון: על אמונה, על ציפייה, על סבלנות. על כך שצריך אורך רוח כשאנחנו בתוך תהליך ממושך, ממש כמו כל עם ישראל כעת. ושאנחנו מחכים, בסוף הדרך, לבשורות טובות.
4.
ובתוך כל האירועים הסוערים, אתם מוזמנים להתחבר לעוגן, לדופק: חודש חדש, פרשה חדשה.
• השבוע ביום חמישי החל חודש ניסן. זה החודש שבו יצאנו ממצרים, ושמסמל ציפייה לניסים, לשינוי המציאות לטובה, לגאולה. חכמינו קבעו: "בניסן נגאלו - בניסן עתידים להיגאל".
• השבוע אנחנו מתחילים גם לקרוא בתורה את ספר ויקרא, הספר השלישי בחמשת חומשי תורה, אחרי בראשית ושמות.
• ספר ויקרא נפתח בפרשת ויקרא. הספר כולו עוסק בעיקר בנושא הקורבנות השונים שמקריבים בבית המקדש, בזמנים שונים ואחרי חטאים שונים. זה נושא רציני ועמוק, מלא פרטים מעשיים, אבל יש בו מסר נפלא: אפשר לכפר ולתקן. אם עשינו משהו לא טוב, יש דרך להתחיל מחדש. וכיום, כשאין קורבנות, חכמינו מלמדים מה מקביל להם: תפילה, צדקה, לימוד ועוד.
• אחרי קריאת התורה, יש גם הפטרה. הנה טעימה מהפסוקים היפים שיקראו בשבת בבוקר בכל בתי הכנסת בעולם היהודי, מתוך ספר ישעיהו: "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב.. אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר... מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ".
חודש טוב, שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "ישראל נמצאת גם השנה במקום השמיני במדד האושר העולמי. לשם השוואה, מדינה אחרת במלחמה, אוקראינה, נמצאת במקום ה-111 בעולם. זה נתון יוצא דופן, בעיקר ביחס לצעירים: ישראלים מתחת לגיל 25 מדורגים כקבוצת הגיל המאושרת ביותר בישראל, ובמקום השלישי בעולם כולו. בארצות-הברית מצבם של הצעירים בגיל הזה הידרדר למקום ה-60" (דוח האושר העולמי שפורסם השבוע)
