עלות מיגון מלא של כל יישובי הצפון המצויים בטווח סיכון מהגבול נאמדת בכ-3.5 עד 5 מיליארד שקל. סכום נמוך מהתקציבים הקואליציוניים שאושרו החודש לעסקני מפלגות חרדיות. פרויקט המיגון צריך היה להתחיל ביום שבו פונו תושבי הצפון מבתיהם עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ולהסתיים כעבור שנה עד שנה וחצי.
זה אינו פרויקט מסובך: קבלני הארץ יודעים לבנות מרחבים מוגנים תקניים במהירות ובפריסה נכונה. "נדרשה רק החלטה תקציבית וביצועית", אומר בזעם כלכלן באוצר. "הרי מדובר", מוסיף כלכלן במשרד אחר, "בכסף קטן בהשוואה לתקציבי הביטחון הכוללים של ישראל בשנים 2024 עד 2026: חצי טריליון שקל. מיגון הצפון עשוי היה לעלות כ-1% מסכום זה".
אבל טובת המפלגות החרדיות קודמת להגנה על תושבי הצפון, הנתפסים במפלגת השלטון כמצביעי ליכוד "מונחים בכיס". גורמים בממשלה מנסים לתרץ את מחדל המיגון בניהול סיכונים: עדיף מבחינה כלכלית לפנות את התושבים בעת עימותים צבאיים ולשפץ אחר כך את המבנים שנהרסו, מאשר להשקיע מיליארדים במיגון יעיל. זה אולי נכון בחישוב עלות-תועלת כלכלי נטו, אבל מה עם בני האדם? מה עם הישראלים המרגישים, ובצדק, מוזנחים ומופקרים לגורלם? האם לאחדות הגורל אין שום ערך כלכלי?
יש, ויש ערך עצום. אבל, כאמור, שרידות הקואליציה קודמת לשרידות האזרחים.
אגדות הנפט
המלחמה באיראן וההתנכלות של המשטר האיראני לתנועה חופשית של מיכליות במצרי הורמוז לא גרמו ולא יגרמו למשבר כלכלי עולמי בשל מחסור כביכול בנפט. ההתייקרות החדה של הזהב השחור – בכ-40% עד 45% בהשוואה לאמצע פברואר השנה – מקורה בתגובת בורסות הנפט, המושפעת מספקולציה ומפאניקה, ולא מגורמי היסוד של ביקוש והיצע. את הבהלה מעצימים פרשנים המבטאים את עמדותיהם הפוליטיות-מדיניות, ובעיקר את שנאתם לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ולא את העובדות. ואלו העובדות:
לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, בסקירה מיוחדת על השלכות הסגירה של מצרי הורמוז, המלחמה באיראן תפסה את העולם עם עתודות שיא של נפט: כ-8.2 מיליארד חביות מאוחסנות, כולל עתודות לשעת חירום של מדינות OECD.
תחליפי נפט – שמש, רוח, נהרות ואטום – כבר מספקים יותר משליש מייצור החשמל ברחבי העולם ויותר מרבע מכלל צריכת האנרגיה הגלובלית, ומשקלם צפוי לזנק בשנים הקרובות, עד כדי 45% בתוך שלוש עד ארבע שנים.
במקביל מתגלים ברחבי תבל עוד ועוד מצבורי נפט במעמקי הים ובפצלי סלעים. ונצואלה, לאחר שינוי משטר, שבה להפיק כמויות גדולות של נפט וגז טבעי.
ארה"ב הפכה בראשית המאה ה-21 ליצואנית נפט נטו. כבר אין לה תלות באספקה מהמפרץ הערבי. לעומת זאת, סין קנתה אשתקד 37% מהנפט המזרח-תיכוני, הודו רכשה 14% ממנו, קוריאה הדרומית 12%, ויפן 12% נוספים. 90% מהנפט שעבר דרך מצרי הורמוז נמכר למדינות אלו. הן – ולא ארה"ב – יסבלו מ"הלם נפט", מציינים מומחי IEA, השולטים בחומר, בנתונים ובמגמות.
סביר מאוד להניח שמדינות אסיה הגדולות יגבירו את השימוש בפחם בתחנות הכוח שלהן. השימוש בפחם עבר באחרונה מהפך טכני, וכיום הוא אינו נחשב מזהם יותר מנפט. מי ירוויח מייקור הנפט? בראש ובראשונה סעודיה, שיש לה נתיב שיווק העוקף את הורמוז. גם חברות האנרגיה האמריקאיות ירוויחו כ-60 מיליארד דולר בחישוב שנתי, אם מחיר חבית הנפט יישאר ברמה של 100 דולר. הטענה שגם רוסיה עשויה להרוויח מייקור הנפט אינה מדויקת: התוקפנות נגד אוקראינה הפכה אותה ליבואנית אנרגיה. מי יפסיד? כאמור, בראש ובראשונה סין, העשויה ללחוץ לסיום מהיר של המלחמה.
מנגד, לנוכח השיבושים בשינוע הנפט והצמצום המסתמן בתפוקת הנפט הגלובלית, בסדר גודל של 7% עד 9%, יש להביא בחשבון גם את הירידה בכמות הנפט המבוקשת, עוד לפני פרוץ המלחמה באיראן, בשיעור שנע בין 1.5% בארה"ב ל-5.5% באיטליה. זהו פועל יוצא של הפחתה בתנועת המטוסים, של המעבר המואץ למכוניות חשמליות ושל קיפאון בתיירות הבינלאומית, מעריכים ב-IEA. עם זאת, תמונת הביקושים לאנרגיה תשתנה דרמטית עם סיום השקעות הענק בחוות שרתים ובסופר-מחשבים הנחוצים לאימון בינה מלאכותית בעוד שנים אחדות.
אלו הסיבות שבגללן ממשל טראמפ אינו דואג לכלכלות של מדינות הקונות נפט, אך כן דואג לכלכלות של מדינות המייצאות נפט וגז במפרץ הפרסי. הן הנפגעות הגדולות.
בכלכלה, להבדיל ממדעי החברה האחרים, לא מומלץ להסתמך על תקדימי העבר. העולם אינו ב-1974 וגם לא ב-1979-1982, חרם הנפט אינו עומד על הפרק, חבית נפט אינה מתייקרת במאות אחוזים, ומשקל הנפט בתוצר הגלובלי פוחת משנה לשנה. זו הסיבה הכלכלית האמיתית שבגללה מנהיגי אירופה אינם ממהרים להצטרף לקרב על מצרי הורמוז החסומים; אילו חששו מהתפרצות משמעותית של אינפלציה ואבטלה, היו שולחים בחדווה את חייליהם להגן על הנתיב.
לפי תחזיות מדויקות שפירסם ביום חמישי הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב, המלחמה באיראן מעלה את תחזית האינפלציה השנתית בארה"ב מ-2.4% ל-2.7% בלבד, ואינה מפחיתה את תחזית הצמיחה הריאלית של המשק האמריקאי, העומדת על 2.4%. הדבר נכון עקרונית גם ביחס למשק הישראלי. הודות למימוש עקבי של מתווה הגז הטבעי, יבוא חומרי אנרגיה – בעיקר נפט – הסתכם בשנה שעברה ב-8 מיליארד דולר בלבד, שהם כ-1.25% מהתוצר המקומי. התחזית ל-2026 מסובכת בהרבה: מצד אחד, חלק ממאגרי הגז הטבעי מושבת; מצד שני, גם חלק מהפעילות העסקית מושבתת או מתבצעת מהבית; מצד שלישי, המלחמה המתמשכת זוללת כמויות גדולות של דלקים לסוגיהם; ומצד רביעי, מזג האוויר הנוח ממתן את הביקוש לחשמל בעונת המעבר. בהנחה המקובלת שלפיה נצטרך לייבא השנה יותר נפט, ובמחיר גבוה יותר, האינפלציה תואץ בחישוב שנתי בחצי אחוז. לא נעים, לא נורא. לפחות על הנייר.
התחזיות והאומדנים הללו מוגבלים לשוקי הנפט; שוק הגז הטבעי הגלובלי מפוצל בין מדינות, חברות ומאגרים (הענף נמצא בכאוס בשל ההפצצות על מתקני הגז במפרץ). אין לו מחיר אחיד, ואין תחזיות ביקוש והיצע מוסכמות. כל זה עשוי להשתנות לרעה בשיעור ניכר אם במהלך סוף השבוע תפרוץ מלחמת נפט וגז טבעי שלוחת רסן ברחבי המזרח התיכון כולו. ישמרנו השם מתוצאותיה.
אפלת הטרור
לכל משטר טוטליטרי ורודני יש פילוסופים המצדיקים את פשעיו. רבים מבין ראשי משטר קמר רוז' הרצחני בקמבודיה במחצית שנות השבעים למדו פילוסופיה בסורבון בפריז. מהפכת התרבות הנוראה של מאו הסיני זכתה לגיבוי של ז'אן פול סארטר, מאבות הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית; מרטין היידגר וקארל שמיט סיפקו הגות עילאית ומתפלפלת לנאצים בגרמניה; ופילוסוף החינוך האיטלקי ג'ובאני ג'נטילה שירת את המשטר הפאשיסטי של מוסוליני עד שחוסל בידי הפרטיזנים.
כעת מתברר שגם למשטר האייתוללות בטהרן היה מליץ יושר פילוסופי: מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי ובכיר משמרות המהפכה, שפיקד בינואר השנה על טבח רבבות מפגיני החירות ונחשב לדמות מפתח בניהול המלחמה. האיש, ששמו עלי לאריג'אני, היה — כך סיפרו אנשי רוח מערביים ששוב נמשכים אל אפלת הטרור — "פילוסוף החוקר בהתלהבות את משנתו של עמנואל קאנט".
למזלי הרב הייתי, בעת לימודיי באוניברסיטה, סטודנט של פרופ' ירמיהו יובל המנוח, מומחה עולמי מוכר ומוערך לפילוסופיה של עמנואל קאנט. הגותו של הגרמני, בן המאה ה-18, מן הגדולים שבפילוסופים וממובילי הנאורות, מנוגדת תכלית הניגוד לתפיסות העולם של הדיקטטורה האיסלאמיסטית הקנאית באיראן. על קצה המזלג: קאנט דגל בשלום עולמי נצחי, בחירות מוחלטת של מחשבה ודעה, בשלטון התבונה והחוק, בהיות האדם תכלית לעצמו, וניסח את הצו המוסרי המוחלט: "נהג לפי הכלל המעשי אשר, בקבלו אותו, תוכל לרצות שיהיה לחוק כללי", או בניסוח פיוטי: "הכוכבים הם בשמיים מעליי והחוק המוסרי הוא בתוכי". לכנות את אחד מעמודי היסוד של משטר הטרור הרצחני בטהרן "פילוסוף של קאנט" הוא עלבון צורב לעמנואל קאנט, לפילוסופיה ולרוח האדם החופשי.
