עידו לגיונרים מכל רחבי אירופה מה תהיה התגובה שלהם ברגע שיגיע טלפון ממועדון שמשחק בליגת האלופות. אחד הדברים האחרונים שיעניינו אותם זה המיקום הגיאוגרפי של הקבוצה, העיקר להתחיל במסע שלא כל אחד יזכה לעשות במהלך הקריירה ולחוות את המפעל הראשי ביבשת.
אפשר לומר את אותו הדבר על יואב לומברוזו, המרכז של דינמו בוקרשט, הישראלי הראשון שמשחק בליגת האלופות בכדוריד מאז תחילת שנות האלפיים (אז עשתה זאת מכבי ראשל"צ כקבוצה). עם ההגעה לרומניה, לומברוזו (25) עשה קפיצת מדרגה, אחרי שבעונה שעברה שיחק בליגה האירופית עם בנפיקה ליסבון. בין לבין הוא חזר לשחק בגרמניה, וכשעזר לאייזנהאך להישאר בליגה הבכירה הוא עורר התעניינות מהקבוצה הרומנית, שהציעה לו חוזה מיד בתום העונה עם הכרטיס לצ'מפיונס ליג.
איך הגיבו חבריך לקבוצה כשהצגת את עצמך כישראלי?
"אני שמח שאני עובר את התקופה הזאת פה, כי רומניה היא מדינה שאוהבת את ישראל. יש למועדון קשר לקהילה היהודית, ואני מרגיש שהתברכתי".
יצא לך לטייל ברומניה?
"למרות שאת הנסיעות אנחנו עושים במטוס, יצא לי לבקר בכמה ערים. יש את בוקרשט, שהיא עיר מפותחת, חדשנית ומדהימה, ויש אזורים שהם 50 שנה אחורה. הייתה נסיעה באוטובוס שהתעכבה כי מישהו רכב על חמור ויצר פקק. בערים הקטנות יותר הכבישים והמסעדות פחות מפותחים. יש בזה יופי, אבל אני שמח שאני לא גר שם. גם בבוקרשט עצמה יש הבדלים בין עניים לעשירים, אפשר במרחק כביש להיכנס לעולם אחר לגמרי".
מסתדר עם האוכל המקומי?
"אני פחות אוהב אוכל רומני, לא התחברתי לז'אנר. אני נשאר נאמן לאוכל הישראלי, ואם צריך אוכל מאכלים בינלאומיים".
איך רומניה בהשוואה לחיים פה?
"מעולם לא ניהלתי בישראל אורח חיים של אדם מבוגר. אני מגיע ממושב כפר הרי"ף, וזה שינוי מבחינתי להתרגל לרעש, לבית שהוא לא קרקע. פתאום יש עיר סואנת, רעש, אבל אני אוהב את זה. צריך לדעת איך להתנהל עם הרומנים, הם יכולים להיות חמי מזג כמונו".
נחיתה קשה בגרמניה
היום לומברוזו רגיל לדאוג לעצמו, אבל בשנה הראשונה בחו"ל, בגיל 18, הכל נראה מסובך בדירה בגרמניה, בטח כשלא ידע את השפה ותיקשר בשפת הסימנים. "פתאום זה לכבס לעצמי, לבשל. יש את ההבנה שהכלים לא נשטפים מעצמם, המצעים לא יוחלפו לבד ואם לא אעשה זאת הם יישארו על המיטה. הייתי ילד די מפונק, ואם לא ההורים שלי לא הייתי שורד בתחילת הדרך".
הם היו איתך בהתחלה?
"כל כמה שבועות אחד מהם הגיע, עזר עם אוכל והתארגנויות בעיר. לא ידעתי לבשל, ואז לא הייתה אופציה להזמין מהר אוכל מבחוץ כמו היום. הייתי שורף אורז, תחתית הסיר הייתה לגמרי שרופה, ומשתדל להכין חזה עוף או חביתות. ההורים ניסו להשאיר לי אוכל כדי שאסתדר כמה שבועות עד הפעם הבאה. זו הייתה נחיתה קשה".
בין הביקורים שלהם היית לבד?
"כן, ופתאום אני שונה מהחברים שלפני גיוס. הייתי בודד. עד שהדברים התגלגלו לכדוריד מקצועני הייתי במיונים לסיירות".
כמה זמן לקח להתרגל למחיקת לוח השנה הישראלי?
"בהתחלה זה היה קשה, לעשות שיחות וידיאו כשיש חג וכל המשפחה נפגשת לארוחות. היו מנסים שארגיש כמה שיותר חלק מהם. הייתי לבד מהשנייה הראשונה שיצאתי, גם בלי בת זוג, וניסיתי להתנתק ממה שאני יכול כדי לא להקשות על עצמי".
מרגיש גאווה גדולה
זאת כאמור השנה השמינית של לומברוזו בחו"ל, אבל רק בשלוש העונות האחרונות הוא מרגיש משמעות אחרת. "בהתחלה זה היה ממקום של ייצוג, כשיש אנשים שלא אוהבים את ישראל. מאז 7 באוקטובר זה שונה לגמרי", הוא מסביר. "היחס ותשומת הלב הרעה, לצערי, הפכו להיות ברוב הזמן משמעותיים. זה מקשה עליי להיות בחו"ל, אבל מחזק את הרגשות הישראליים. אני מרגיש גאווה גדולה, חברים שלי הקריבו את החיים שלהם בשביל להגן על המשפחה שלי. חבר מאוד קרוב שלי, עידו קסלסי, נהרג כמה ימים אחרי 7 באוקטובר בהיתקלות עם מחבלים, הוא שירת במגלן. זה משהו שצריך להתמודד איתו, עם רגשות שלא הייתי רגיל אליהם".
לומברוזו מרגיש שרצף המלחמות מביא להבנה שישראל היא לא עוד מדינה: "היא מאוד מושכת תשומת לב, זה לא מוריד מהגאווה שלי. יש הבדל מאוד גדול בין מה שקורה במציאות לאיך שאנחנו נתפשים בעולם. זאת שליחות לספק תמונה אחרת לרוב האנשים שנחשפים לדברים שליליים עלינו".
