לכל המחפשים אחר ניצחון או תמונת ניצחון במלחמה מול איראן, הייתי מציע להתמקד בהנחות המתחלפות תדיר של נתניהו בהגדרת מטרות המלחמה - או במה שאין שם. ואני מתכוון למילה אחת: חמלה. היעדר החמלה כלפי כולנו, שעוברים מסכת של סיוט מתמשך בריצה למקלטים ובחרדה לבני משפחותינו.
"אחיי ואחיותיי", פנה אלינו נתניהו במסיבת העיתונאים הנדירה שערך. אז ככה, מר נתניהו: אתה לא אח שלי, ולא קרוב של רבים שמוצאים נחמה במקלטים הציבוריים בגילויי הידברות מרחוקים ומקרובים.
זאת ועוד: זכותנו לשאול מה אנחנו עושים בים הכספי, מה מביא את נתניהו לפנות לעם האיראני שיהפוך שולחן נגד האייתוללות, מה עומד מאחורי הפקודה לחיל האוויר שלנו להפציץ את מאגרי הגז והדלק של איראן. בשנתיים הראשונות של המלחמה היינו צמודים לאמצעי התקשורת בחרדה שמא נתבשר על "הותר לפרסום". עכשיו אנחנו לא נדרשים לאותה דריכות אחרי הפגיעה באזרחים, וכבר אין עוד התייחסות למותם ולפגיעה באזרחים אחרי שהטילים מתפוצצים במרחבים שלנו. כל זה מביא לאותה צעקה: די כבר עם המלחמה הזאת. היא חייבת להיעצר.
טראמפ נוהג לומר שהוא מחליט על פי האינטואיציה שלו. אני מכיר את התובנה הזו מפי ראשי ממשלה שסיקרתי. אריאל שרון גילה לי בשעתו שהחליט למנות את מאיר דגן לראשות המוסד על פי האינטואיציה שלו, וזאת בניגוד לעצות אחדים מיועציו. וכך, נראה מתי טראמפ יודיע שהמלחמה הסתיימה.
דן קרצר ואהרון מילר מזוהים עם העיסוק הבלתי נלאה, לפרקים מעייף, בניסיונות של בכירי הממשל האמריקאי לעשות שלום בינינו לבין שכנינו הערבים. במאמר משותף שכתבו ל"ניו-יורק טיימס" הם מודים ש"ההיסטוריה לא הייתה אדיבה עם 'הרוכלים' שהאמינו שאפשר לשנות את המזרח התיכון".
ייאוש.
ג'קי חוגי, הפרשן של גלי צה"ל לענייני המזרח התיכון, פירסם ספר: "חמש נקישות בדלת". בספר הזה הוא מסביר באופן רהוט איך הגענו ל-7 באוקטובר, ומראה כי הסיבה העיקרית לאסון היא היהירות הישראלית וחוסר ההבנה המוחלט של הצד ששלט בעזה. "חמאס והג'יהאד האיסלאמי הן תנועות מאבק שתכלית קיומן לשנות את המציאות, ולא לשמר אותה", הוא כותב. "אובדן לוחמים ונכסים אחרים, גם אם בהיקף נרחב, לשיטתם הוא מחיר שיש לשלמו כדי להשיג את המטרה. המנהג הישראלי לראות באבדות האויב אמת מידה לניצחון מבוסס על הבנה לקויה של סיבת קיומם של הארגונים הללו". מי שבאמת רוצה להבין מה קרה לנו מול עזה בהנהגת סינוואר, שירוץ לקרוא את הספר החכם הזה.
אם תידרשו לבקר במתחם החירום שהוקם בבית החולים איכילוב, תתעודדו לגלות שגם במקום שבו אין ממשלה יש מערכות שעובדות לתפארת. קרובת משפחתנו שעברה ניתוח מורכב היא ההוכחה שלי. לה ולכל מי שזקוק למילים מנחמות, הנה שורות משיר של רחל שפירא: "היי שקטה, עכשיו הכול בסדר, אפילו המחנק עומד להשתחרר. זה לא גיהינום ובטח לא גן עדן. זה העולם שיש ואין עולם אחר. היי שקטה כאילו אין בך דופי, כאילו האוויר נותן לך הגנה, כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי, כאילו מעפר פורחת שושנה".
לו יהי.
אם תידרשו לבקר במתחם החירום שהוקם בבית החולים איכילוב, תתעודדו לגלות שגם במקום שבו אין ממשלה יש מערכות שעובדות לתפארת
