א. על השר בן גביר והבג"ץ. בית המשפט העליון אמור להכריע בעתירות המבקשות להעביר את איתמר בן גביר מכהונתו כשר לביטחון לאומי. ננקה את רעשי הרקע הפוליטיים בשאלה למי יועיל פסק דין לכאן או לכאן, ונתמקד. אם אכן יקבע בית המשפט שבן גביר הפר התחייבויותיו בפסקי דין וכלפי היועצת המשפטית, המשמעות היא שהחדיר פוליטיזציה עמוקה למשטרה, ארגון שלא בכל עת מצטיין ביכולת עמידה בלחצים. לטענת היועצת, חלקות טובות במשטרה בזו אחר זו נופלות ללחץ הפוליטי, ועולם המינויים בראשן. לכאורה על קציני המשטרה הרוצים להתקדם, מדרג בינוני ואילך, לדעת שאם לא ירקדו לפי חליל השר, אחת דתם להיתקע או להיפלט; יידע כל קצין היכן הלחם מרוח. משטרה ופוליטיזציה הן תרתי דסתרי.
חִשבו על חקירת התעמרות היהודים הקיצוניים ביהודה ושומרון בפלסטינים, על הבחירות הקרבות, על הבחירה אילו תיקים יש לחקור ואילו למסמס בהשראה ממעל. נטען כי אין לבית המשפט סמכות כגון דא, אך הייתכן שראש הממשלה, שלשכתו בחקירות והוא במשפט, יהא הפוסק האחרון באשר להתנהלות שר בממשלתו, גם אם זו מדרדרת את המשטרה? ומה על היושרה והשוויון? בית המשפט, אם כך ישאל, הוא אולי לעניות דעתי מוצא אחרון לפני פי התהום.
ב. על לבנון ופעולות צה"ל. לפני קרוב ל-44 שנים נכנס צה"ל ללבנון, מה שנקרא אז מבצע שלום הגליל ולימים מלחמת לבנון הראשונה. כיהנתי כיועץ המשפטי למשרד החוץ. רבים בעולם הסתייגו מכניסתנו ללבנון. באחת ההזדמנויות בנובמבר 1982 התרעמה עלינו שוודיה. הנה מתוך מה שהשבתי: "יסוד מוסד במשפט הבינלאומי הוא חובתה של מדינה למנוע איום ופעילות עוינת משטחה למדינה שכנה. במצב של מדינת פיראטים בתוך מדינה שיצר אש"ף בלבנון ושבו הייתה ממשלתה הריבונית חסרת אונים מלמנוע את האיום". נחליף אש"ף בחיזבאללה והנה ימינו אלה.
ג. על החנינה. כל הוויכוח בנושא החנינה לבנימין נתניהו הוא על "בגדי המלך החדשים", תרתי משמע. באמת לכאורה אין לפני הנשיא בקשת חנינה כפשוטה, הודאה באשמה והבעת חרטה, אלא מכתב שניתן לקרוא לו בקשה לביטול המשפט ולאפשר לראש הממשלה להמשיך בלא המשפט, כי זו לשיטתו טובת המדינה. סמכות הנשיא על פי "חוק יסוד: נשיא המדינה" היא "לחון עבריינים". בגדרי השכל הישר, עבריין הוא מי שהורשע בעבירה. אכן, מטעמי טובת המדינה פירש הנשיא שמגר בפרשת קו 300 את הסמכות כחלה גם כשהוברר שנעברה עבירה ופלונים הודו באחריותם. פסק הדין מתח את סמכות הנשיא; אך להרחבה נוספת, קרי לחנינה כשאין כל וו להיאחז בו - אין מקום. הדבר ידוע כמובן היטב לראש הממשלה ולעושי דברו. לנשיא גם אין סמכות לבטל משפטים. גם אני סבור שיש מקום לסיום המשפט, על דרך הסדר טיעון שהפרמטרים שלו ידועים. המפתח ביסודו בידי ראש הממשלה. לכך אין הנשיא הרצוג הכתובת, וגוררים אותו למקום שאינו מקומו.
ד. על המשך חקיקת ההפיכה הדורסנית. לפני ימים ספורים הודיע ראש הממשלה כי נדחים חוק הגיוס (ההשתמטות) ורפורמת החלב כי אין זה הולם לעסוק בהם בזמן מלחמה. ספק רב אם זו הייתה הסיבה, ואולי פשוט לא היה רוב בכנסת, אך כך נאמר. עכשיו מתחדשת במלוא עוזה חקיקת ההפיכה המשפטית, לרבות פיצול הייעוץ המשפטי לממשלה והחלשתו הדרמטית, והפרדת מח"ש מהפרקליטות והפוליטיזציה שלה. ועוד, אכיפה נגד הוונדליזם היהודי ביהודה ושומרון - אייך? המלחמה כנראה נגמרה לצורך זה, אף שהיא במלוא עוזה לחוק הגיוס ורפורמת החלב. מה הנכון?
ה. על פירות השלום. ישראלים תקועים בשל המלחמה שבו ארצה דרך טאבה, עמאן ועקבה. בימי המשא והמתן לשלום עם מצרים וירדן קיווינו להתפתחות יחסים חיוביים, מה שקראו "נורמליזציה". בפועל היחסים הביטחוניים משמעותיים הרבה יותר מאלה האזרחיים. אבל העובדה שישראלים בצרה יכולים למצוא את תיקונם במצרים ובירדן, יש בה מקצת עידוד שלא אבדה התקוה.
ו. על ניסן וגאולה. ניסן הגיע. במחלוקת תנאים ידועה בתלמוד בדבר מועד הגאולה, אחת הדעות היא "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". ועוד נאמר (מיכה, ז', ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". הלוואי. חודש טוב, חג שמח וכשר והצלחה לצה”ל.
