ביום שישי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז שהוא מתכוון בקרוב לצמצם את היקף הלחימה באיראן. מה שחשוב יותר הוא שהנשיא האמריקאי שירטט די בבירור את רשימת המטרות האסטרטגיות שהוא דורש להשיג בסוף המלחמה ואיך זה אמור להתבצע בשטח.
טראמפ, שבדרך כלל נוהג לבלבל את העיתונאים מספר פעמים ביממה בהצהרות סותרות או בעלות משמעות שיכולה להשתמע לכיוונים רבים, נתן ביום שישי תמונה די ברורה, שקולה וממוסמכת, כולל בכתב. בפוסט שהנשיא האמריקאי פירסם ברשת החברתית שלו Truth Social. הסיבה לכך היא ככל הנראה ההתנגדות בקונגרס האמריקאי למהלכים שטראמפ מבקש לבצע.
טראמפ רוצה להכפיל את כוח המארינס שיצטרף ללחימה באיראן. כוח המונה 2,200 לוחמי מארינס על ספינות כוח משימה עושה את דרכו מיפן לאזור המפרץ הפרסי בהובלת ה"טריפולי" (נושאת מסוקים ומטוסי F-35 הממריאים ונוחתים אנכית). הכוח כולל גם שתי ספינות הסתערות/נחיתה גדולות שכל אחת מהן מסוגלת להנחית מאות לוחמים ורכבים קרביים משוריינים, כאשר הפנטגון הורה ביום חמישי שעבר לכוח נוסף באותו סדר גודל המוצב בקליפורניה להתכונן לצאת למפרץ הפרסי.
ביום שישי טראמפ אמר לעיתונאים ובאמצעותם לעם האמריקאי: למעשה כבר ניצחנו. אבל הסביר שהוא עדיין לא רוצה להיכנס למו"מ עם איראן. "אנחנו יכולים לנהל עימם דיאלוג", אמר הנשיא האמריקאי, "אבל אני לא רוצה לעשות עסקה כאשר אנחנו מוחקים לגמרי את הצד השני". טראמפ רומז לכך שאין גורם שלטון ברור באיראן. יש כמה מחנות, אבל מי שמנהל כרגע את העניינים בפועל זה משמרות המהפכה הקיצוניים שהכריזו על מוג'תבא חמינאי כמנהיג למרות שבכלל לא ברור אם מצבו הפיזי מאפשר לו לתפקד. במיוחד אחרי חיסולו של עלי לאריג'אני, מי שחמינאי האב רצה שיירש אותו ואשר הייתה לו יכולת לאחד סביבו את ההנהגה. טראמפ לא רוצה לנהל משא ומתן עם הגורמים הקיצוניים המנהלים כרגע את הכאוס והריק השלטוני בטהרן. הוא מחכה שיתייצב באיראן שלטון – לאו דווקא שלטון דמוקרטי או שונה לחלוטין מהמשטר הנוכחי; הוא מוכן אפילו שיהיו אייתוללות, אבל שיפעלו בכיוון ובאופן הרצוי לו. ממש כמו שקרה בוונצואלה.
טראמפ אומר למעשה: אין לי שום סיבה להתפשר כאשר אני יכול לקבל את מה שאני רוצה באמצעות הכנעת האויב - כולל משטר שייענה לדרישותיי.
אחרי שהוא קובע שהניצחון כבר הושג או קרוב להשגה, טראמפ מפרט בפוסט שכתב רשימה עדכנית ורשמית של המטרות האסטרטגיות שהוא רוצה להשיג: "פגיעה מוחלטת ביכולת הטילים של איראן, במשגרים ובכל מה שקשור אליהם; השמדת התעשייה הביטחונית של איראן; חיסול חיל הים וחיל האוויר שלה, כולל מערכות נ"מ; מניעת כל אפשרות שאיראן תתקרב ליכולת גרעינית, ושמירה על יכולתה של ארה"ב להגיב במהירות ובעוצמה לכל מצב כזה, אם יתרחש; והגנה ברמה הגבוהה ביותר על בעלי בריתנו במזרח התיכון, כולל ישראל, סעודיה, קטאר, האמירויות, בחריין, כוויית ואחרים".
לרשימת המטרות העדכנית הזו, טראמפ הוסיף שני הישגים שעתידים להיות משמעותיים מאד לעתיד האזור: האחד הוא שימור יכולתה של ארה"ב למנוע את שיקום היכולות הגרעיניות והבליסטיות של איראן (על ידי כל משטר שיהיה) גם אחרי סיום המלחמה. השני – כוונה של ארה"ב להגן ישירות ("ברמה גבוהה") על בעלות בריתה באזור כשהוא נוקב בשמן של המפרציות הערביות וישראל. יותר ברור מזה לא יכול להיות. זאת מטרה שנוספה אחרי שאיראן תקפה את המדינות האלו ואת מתקני הנפט שבתוכן.
בנוסף ליעדים האסטרטגיים, טראמפ שירטט את היעדים הפיזיים, הצבאיים, העיקריים שעל הכוונת האמריקאית: הצורך להוציא את האורניום המועשר מאיראן או למנוע לחלוטין מהאיראנים אפשרות לגשת לחומר הזה ולהשתמש בו; לפתוח את מצר הורמוז לשיט מכליות נפט וגז כדי למנוע עליית מחירי נפט ומשבר כלכלי עולמי; ולהשתלט על האי חארג' – שדרכו מייצאת איראן 90% מהנפט שלה – כדי להשתמש בו כקלף מיקוח במו"מ שייפתח עם משטר עתידי (נוח לארה"ב) אם וכאשר יקום באיראן.
הוצאת שלוש המטרות האלו לפועל מצריכה גם כוחות קרקעיים אמריקאיים ניכרים שישתלטו על האיים במצר הורמוז ואולי גם על חלק מהחוף האיראני במצר וגם על האי חארג'. יש סימנים שטראמפ שוקל גם השתלטות על האורניום המועשר לרמה גבוהה שנמצא מתחת לקרקע באספהאן באמצעות כוחות מיוחדים.
לצד הצבת המטרות הברורות, טראמפ גם התייחס לשאלה אם ישראל תפסיק את המלחמה כשהוא יחליט להפסיק. בתשובה לשאלה בעניין זה הוא השיב קצרות: "מערכת היחסים טובה מאוד. אני חושב שכן". בהקשר זה אומרים גורמי ביטחון בכירים בישראל שלהערכתם לא תהיה בעיה להסתנכרן עם האמריקאים. "אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי, יידרשו לנו לא יותר משבועיים או שבועיים וחצי כדי להשלים את תוכנית הפעולה ולתת לעם האיראני לומר את דברו", אומר גורם ישראלי בכיר. לאמריקאים יידרש, בכל מקרה, הרבה יותר זמן – אולי אפילו חמישה שבועות – כדי לצבור את הכוחות הימיים האוויריים והקרקעיים הדרושים להשגת יעדי הסיום שהתווה טראמפ, שהחשוב בהם הוא פתיחת מצר הורמוז. זו תמונת הניצחון הנדרשת.
במהלך סוף השבוע התרחשו שני אירועים משמעותייים. האחד – האמריקאים הפציצו את מתקן הגרעין בנתנז, שבו אנחנו יודעים ששמור חלק מכמות האורניום המועשר ל-60%. מפציצים אסטרטגיים הטילו על אזור מסוים במתחם הגרעיני פצצות חודרות מיוחדות וכבדות מאוד, שכל אחת מהן יכולה להגיע לעומק של עשרות מטרים בשכבות סלע קשה ובטון. תקיפה זו היא כנראה, להערכת מומחים, מאמץ של האמריקאים לקבור את האורניום המועשר מתחת לשכבות עבות של סלע, עפר ובטון, באופן שגם אם האיראנים יעשו מאמץ לגשת אליו זה ייקח להם שנים. מסתמן שהשיגורים לדימונה מהווים נקמה על הפגיעה הקשה של האמריקאים היום במתקן בנתנז.
אירוע משמעותי נוסף זה הטילים שאיראן שיגרה לטווחים של כ-4,400 קילומטר לכיוון "אי המפציצים" דייגו גרסיה. אפשר לראות את זה בוודאות די גדולה כמהלך תעמולתי שאינו מעיד על יכולת צבאית מסוכנת של האיראנים שלא הכרנו. מסתמן שמדובר בטילים מוכרים לנו. אחד זה החורמשהר 4, שאם מפחיתים את משקל ראש הנפץ הכבד שהוא אמור לשאת לעשרות קילוגרמים בודדות של חומר נפץ, אז אין בעיה להגיע עם הטיל הזה למרחקים של 4,000 קילומטר ויותר. אותו דבר ניתן לומר גם על הטילים שבאמצעותם האיראנים שיגרו את הלוויינים שלהם. גם לאלה ראש קרב קטן שיכול לגרום נזק מועט. שיגור הטילים הוא מהלך תודעתי שנועד להראות לעם האיראני שהמשטר חזק ומסוגל להפתיע את האויב ובמקביל לאיים על אירופה.
האמריקאים הפציצו את מתקן הגרעין בנתנז בכוח רב. להערכת מומחים מדובר בניסיון לקבור את האורניום המועשר לרמה גבוהה מתחת לשכבות רבות שיקשו על האיראנים להגיע לשם במשך שנים
