"איזה יום היום?", זו כבר שאלה שהפכה להיות לגיטימית ואף שגרתית בשבועות האחרונים. הורים אדומי עיניים בכפכפים, חולצה מכופתרת וטרנינג שואלים כך אחד את השני בפארקים הצמודים למקלטים, מחפשים רגע להתאוורר אחרי לילה של אזעקות וריצות לממ"ד וכשסיימו לנהל בוקר שלם את "הלמידה מרחוק" שהפכה את סלון הבית לחמ"ל שיעורים בזום. כשהסלון סיים תפקידו כחדר האוכל המרכזי של חסרי המסגרת והחברים שהגיעו להצטרף, כי בכל זאת "חשוב שתהיה להם חברה". אלה הם חיינו, ההורים, כבר שבוע רביעי.
"אתם דור מפונק", שמע כל אחד מאתנו לא פעם מההורים והסבים והסבתות, בכל הזמנה בוולט או שליחת ווטסאפ מהירה לבוס אנחנו שומעים איך הכל היום פשוט, וכמה כל פעולה קלה לצעירים. איך פעם תפרו בגדים בבית, כיבסו ביד, לא הזמינו אוכל מבחוץ, עשו חתונות בצנעה, ראו טלוויזיה שחור לבן, עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה (גם זה משפט של סבים וסבתות), והרוויחו פרוטות. לא היו שירותים ממשלתיים מרחוק – והכל היה מסובך ומסורבל יותר.
בכל זאת, יש כמה דברים בהם הדור הזה עלה על כולנה. מחילה מהדורות הקודמים, אנחנו הורים באקסטרים. לא במשרה מלאה, אלא במשמרות כפולות ומכופלות. כבר כמעט שש שנים שילדי ישראל לא סיימו אף שנת לימודים מהתחלה ועד הסוף. קורונה, עוד קורונה, שומר החומות, חרבות ברזל, איראן 1, איראן 2 – כל אלה גדעו, מי לתקופה ארוכה יותר יותר ומי פחות את שנת הלימודים וההורים שמנסים גם לעבוד מהבית, לנהל שגרה מטפסים על הקירות עם הילדים.
מה שמתחיל לרוב בהשבתה מלאה (אבל עם לימודים מרחוק ונוכחות חובה בזום, תוך כדי שהבית כמרקחה, אבא בקניות ואמא מנסה לסיים שיחות עבודה) הופך אחרי שבוע לטרללת הקבועה: מתווי חזרה ללימודים. לא תמיד עם הקשר הגיוני למצב הביטחוני או התפרצות המגיפה. פתיחה לימים בודדים, חצאי ימים, פעילות בקפסולות, מותר להגיע לגן לפעילות הפגה, אסור לנהל סדר יום רגיל, והשבוע גם מה שנפתח – היה צריך להיסגר מיד בשל המקרה המטלטל בערד ועל אף שהסטטוס הביטחוני לא באמת שונה מיום רביעי וחמישי ליום ראשון ושני, אבל נראה שמישהו מתנהל בקריזה.
נכון, אלה ימים היסטוריים, גדולים, ישראל מגייסת את העולם החופשי למלחמה בציר הרשע וההצלחות – וואו. דמיוניות. מי חשב לפני חודש שבבוקר בהיר אחד עלי ח'מינאי יעלה בסערה לשבת עם סינוואר ונסראללה בארגון טרור של מעלה.
העורף גם מבין את המצב ואת תפקידו – לנהל שגרת מלחמה. אבל גם אותה אפשר לנהל ולא לזרוק באישון לילה הנחיות לא ברורות ליום המחר, גם אם אנחנו הורים שפיתחו יכולות נדירות, וכנראה פיתחנו כאלה, אנחנו עדיין אזרחים. לא חיילים.
אנחנו הורים באקסטרים. לא במשרה מלאה, אלא במשמרות כפולות ומכופלות. כבר שש שנים שילדי ישראל לא סיימו אף שנת לימודים מהתחלה ועד הסוף